|
|
עמוד:36
חז"ל אכן תיפגם על ידי מלאכת ברירה מעין זו , ולכל המבקש להכיר את התמונה בשלמותה נוכל רק להציע : 'אידך — זיל גמור . ' החלו ק ה הנוחה של מאמרי חכמים לעניי ן ירושלים , כמו של ספרות חז"ל כולה , היא זו המבחינה בין מאמרים בהלכה לבין אלה בעלי אופי אגדי , כאשר במונח 'אגדה' כוונתנו לכל מה שאיננו הלכה , כהגדרה הידועה המיוחסת לרבי שמואל הנגיד . ודאי , חלוקה זו כוללנית ולעתים אף מטעה . חלק נכבד מן החומר ההלכתי על ירושלים מתייחס לימים שבהם עמד בית המקדש על תלו ועבודת ה' שבתוכו התנהלה כסדרה , ולכאורה היה ראוי לכלול חומר זה בספר המוקדש לימי הבית השני , ולא לזה הדן בימים שלאחר החורבן . ובכל זאת , דומה כי יש מקום לכלול חלקים נכבדים מחומר זה דווקא בחיבור הבא לתעד את תפיסת ירושלים בימיהם של חכמי המשנה והתלמוד . שכן , לא מעט מהלכות ירושלים , כפי שבאו לידי ביטוי בדברי חז"ל , נובעות במישרין מתפיסת עולמם של חכמים שחיו עשרות ומאות שנים לאחר החורבן . כמובן , חלק מהדימויים ומתפיסות העולם שבדבריהם באו לחכמים כירושה מדורות שקדמו להם ולחורבן ; אך , לעומת זאת , אין ספק כי הלכות רבות מצאו את דרכן לדברי חז"ל לאו דווקא בשל תקפותן בימי הבית , אלא כחלק מראייה כללית שפיתחו חכמים לגבי מעמדה ההלכתי של העיר . ועל כן , הבא לכתוב את תולדות ירושלים על פי ספרות חז"ל חייב לדעת שעשויות להופיע , אלה לצד אלה , הלכות שאכן משקפות את הנעשה בירושלים , לפחות בשלב מסוים של חיי העיר , והלכות שאינן אלא מסקנה מאוחרת העולה מתוך תפיסת עולמם של חכמים , ושייתכן שאף פעם לא נראו בפועל לעיני תושבי העיר בשעה שבית המקדש היה קיים . ועל כן , כשנציע היבטים לתפיסה ההלכתית של ירושלים בעיני חז"ל , לא נבקש לפרט בסקירה זו כיצד תיפקדה העיר במציאות הריאלית , אלא כיצד ביקשה מחשבת חז"ל לראות את תפקידי העיר ומעמדה — הן בשעה שבית המקדש היה קיים והן בשנות חורבנו . הבחנה מעין זו מתחייבת גם לגבי החומר האגדי המובהק על ירושלים בספרות חז"ל . כפי שנראה , ניתן להראות שחלק ממאמרי חכמים על ירושלים אינם אלא מסירה — עם או בלי פיתוח נוסף — של דברים שנאמרו ולעתים אף נכתבו על ידי סופרים יהודים עוד בימי הבית השני . ולעומת זאת , אין ספק כי דברי חז"ל על ירושלים הושפעו גם ממאורעות זמנם , וכן מהמקום המיוחד שתפסה נעשו כבר ניסיונות לרכז ולחלק את מאמרי ירושלים שבדברי חז"ל על פי נושאים , וראה בין השאר : י' והבי ( גולרנבלום , ( מדרשי ציון וירושלים , ירושלים תשכ"ג . לדוגמה נאה לדיון בהיבטים מסוימים של ירושלים בספרות חז"ל ראה : שפרבר , מדרש ירושלם ; מבין המאמרים המסכמים על הנושא נציין את זה של י"ל הכהן מימון , 'ירושלים בתלמוד ובמדרש , ' י' גליס ומ"ח קצנלבוגן ( עורכים : ( ירושלים — עיר הקודש והמקדש , ירושלים תשל"ז , עמ' . 36-35 ' והגדה הוא כל פירוש שיבא בתלמוד על שום ענין שלא יהיה מצוה ; ' הגדרה זו נמצאת ב'מבוא התלמוד' שיוחס לרבי שמואל הנגיד ושהוכנס לדפוסי התלמוד הבבלי אחרי מסכת ברכות . הלכות כאלה כינה א' גוטמן 'הלכות עיוניות , ' ואף על פי שנאמרו במקורן בלשון הלכה מחייבת , ייתכן שלא נתפסו בתור שכאלה כבר על ידי בעלי הלכה קדמונים , שהבינו , כדברי גוטמן , כי 'דיני הלכה יכולים לשמש כאגדה . ' ראה : א' גוטמן , 'אספקטים אחדים בהלכות העיוניות שבספרות התנאים , ' דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות , ג , ירושלים , 1972 עמ' . 79-67 גישה אחרת הציע ביאלובלוצקי , ירושלים בהלכה . הלה סבור כי אף על פי שהלכות מסוימות מהלכות ירושלים קדמוניות הן , ואפשר שהונהגו על ידי העם ולאו דווקא על ידי מנהיגיו , הרי שלא פעם 'ההלכות קדמו לטעמן' ( שם , עמ' , ( 38 ואפשר שטעמי הלכות ירושלים אינם אלא פרי מחשבת חז"ל מדורות מאוחרים . השווה גם דינבורג ( לעיל , הערה , ( 3 עמ' . 9
|
|