|
|
עמוד:410
המימד הנסי של המקומות הקדושים : אנטונינוס תיאוריהם של עולי הרגל בכלל , ותיאורו של אנטונינוס בפרט , מצביעים על האופי הפלאי שהיה לירושלים ולמקומותיה הקדושים בעיני עולי הרגל . מקומות אלו , לא זו בלבד שהם מעידים על מעשי הנסים הנשגבים שהתרחשו בהם בעבר , אלא שבכוח אותם מעשים הם אף מוסיפים ומחוללים נסים כל העת , וכדרכם של מקומות קדושים , הם הופכים למקומות מרפא . המלים השולטות בתיאורו של אנטונינוס הן 'פלאים' ( mirabilia ) ו'מעשי נסים' ' ) סגולות . ( virtutes , ' בבואו להר הזיתים הוא רואה 'מקומות של פלאים . ' גם במקום עלייתו של ישו השמיימה ובבסיליקה של ציון יש 'נפלאות רבות , ' ואנטונינוס אף איננו יכול לזכור את כולם . עצמים טבעיים בירושלים נוהגים , על פי תיאורו של אנטונינוס , באופן פלאי.- האבן שעליה נאמר 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה' ( תהלים קיח כב , ( הנמצאת בכנסיית ציון ' , כאשר תיטול אותה ותרימה בידיך ותניח את אוזנך באותה פינה , יצלצל באוזניך כקול מלמול אנשים רבים " . ' למרגלות הגולגותא יש כוך אשר 'בשימך בו אוזן תשמע זרמי מים , ואם תזרוק פרי או דבר מה היכול לצוף , ותלך למעיין השילוח , תמצא אותו שם " , ' ואילו 88 פאולינוס מנולה , איגרות , 14 , 49 ( עמ' " . ( 402 אגריה = ) מסע אגריה " . 2 , 47 ; 4 , 46 , ( שם , 90 . 22 אנטונינוס , איטינרריום = ) מסע אנטונינוס " . 22 ; 16 , ( שם , . 19 המאמין שהשתתף בטקס הלך בעקבות ישו ודרך במקומות , שם דרכו אז כפות רגליו — והלא הרצון ללכת בעקבות ישו ושליחיו היה אחד המניעים העיקריים של העלייה לרגל : אין מניע אחר להליכת אדם לירושלים , אלא כדי לראות ולגעת כמקומות שבהם נכח כריסטוס בגופו , ולהיות מסוגל להצהיר מתוך ניסיונו שלו : 'נבואה למשכנותיו נשתחוה להדם רגליו' ( תהלים קלב ז . ( הליטורגיה המתוארת פותחה בירושלים ככל הנראה על ידי הבישוף קירילוס , שהשכיל להעניק לעיר את ייחודה התיאטראלי . הוא נהג לדרוש בכנסיית הקבר ולפרש למאמינים ולמתלמדים את רזי האמונה הנוצרית . אגריה עוד זכתה לשמוע את דרשותיו בשנות פעילותו האחרונות , והיא מעידה על התרגשותו של הקהל לשמע דבריו . 89 מתיאור הליטורגיה ברור מדוע עשו עולי הרגל כמיטב יכולתם כדי להגיע לירושלים לקראת חגיגות שבוע הפסחא באביב , או לכבוד חג חנוכת כנסיית הקבר בסתיו , שהרי אז היתה מגיעה לשיאה החוויה שהעניקה העיר לבאים אליה . ירושלים של אגריה היתה , אפוא , מקום הנמצא בתוך הזמן ומחוצה לו בעת ובעונה אחת . עולמה הוכתב בזמן על ידי חגים ומועדים , טקסים ותפילות , ובמקום — על ידי מקומות קדושים . חוץ מאלה לא היו לה זמנים אחרים או מקומות אחרים . ירושלים ושאר המקומות הקדושים נדמים כמאוכלסים על ידי נזירים , אנשי כהונה ועולי רגל , שאינם עושים דבר מלבד להשתתף בטקסים ובתהלוכות הרבות ולהקשיב לדרשות . האנשים שהיא פוגשת בדרכה מכונים כמעט כולם 'קדושים . ' כמעט לאיש מהם אין שם פרטי . גם פאולה , בחיבורו של היירונימוס , מבקרת במקומות קדושים השבויים ברוחות העבר וחסרים זהות של הווה , אלא אם כן נזכרות הכנסיות העומדות מעליהם .
|
|