|
|
עמוד:393
העדויות עדויות על העלייה לרגל לירושלים נית ן לאסוף בכל סוגי המקורות — היסטוריים , ספרותיים , הגיוגראפיים , תיאולוגיים ואף ארכיאולוגיים — שהגיעו לידינו מן התקופה הביזאנטית . עם זאת , המידע העיקרי והמרוכז על התופעה מצוי ב'ספרות עולי הרגל' . ( itineraria ) בשם זה מכונה ז'אנר ספרותי , המתחלק לסוגי משנה אחדים , שרובם מופיעים כבר בתקופה הביזאנטית ועיקרם חיבורים בלטינית של נוסעים מן המערב . תקופה זו , עם היותה תקופת הגיבוש של התופעה על כל היבטיה , היא אפוא גם תקופת העיצוב של הספרות המלווה אותה והמהווה חלק ממנה . להלן נסקור את החיבורים העיקריים מספרות זו בראשיתה . החיבור המכונה 'המסע מבורדו' ( itineranum Burdigaleme ) נתחבר ככל הנראה בשנת . 333 חיבור זה כולל רשימה ארוכה של תחנות לחניית לילה ( mansiones ) ותחנות החלפה של סוסים ( mutationes ) והמרחקים ביניהן בדרך היבשה מבורדו ( כיום בצרפת ) לירושלים , והוא אפוא עדות שאין ערוך לה על סדרי התעבורה באימפריה הרומית . משהגיע המחבר אל המקומות הקדושים לנצרות , הוסיף על המידע הטכני גם תיאור קצר של המקומות ושל המסורות הקשורות בהם . החיבור איננו כתוב בגוף ראשון ואין כל ביטחון שמחברו אכן עשה את המסע המתואר . ייתכן שכתב את חיבורו על פי מידע שהגיע לידיו במקום מושבו . חשיבותו הגדולה של החיבור היא בקדמותו , שכן נכתב סמוך מאוד להתנצרות העיר ומעיד על תהליך הניצור בעיצומו . ' תיאור המסע של אגריה' , ( itineranum Egeriae ) נערך , על פי התיארוך המקובל היום , בשנים . 384-381 החיבור , שכתב היד היחיד ( והקטוע ) שלו נתגלה בשנת 1884 בארצו ( Arezzo ) שבאיטליה , מתאר את מסעה של הכותבת אל המקומות הקדושים . ראשיתו וסופו של החיבור חסרים ( רק כמחצית מן החיבור שרדה , ( ואילו בחלקים הנותרים אין כל פרט מזהה על המחברת . ואולם , בעזרת מקורות חיצוניים ובסיוע נתוני הטקסט , היא זוהתה באורח משכנע _כאגךיה , נזירה נכבדה מספרד או מדרום צרפת , שכתבה את חיבורה למען אחיותיה הנזירות שנשארו בארצה . חלקו הראשון של החיבור מתאר את מסעותיה של הכותבת לסיני ולמצרים , לנבו שבעבר הירדן , לקרניים , * ראה : הנוסע מבורדו = ) מסע מבורדו ;( על הדרכים והתחבורה באימפריה הרומית ראה : קאסון , מסעות . 7 פועלו של קונסטנטינוס בירושלים תואר בכתביו של אוסביוס , ובמיוחד בחיבורו חיי קונסטנטינוס . וראה הנט _, צליינות , עמ ' , 49-6 ושם ביבליוגראפיה . , ( 337-324 ) הנתפסים במידה רבה כתור הזהב של ירושלים הנוצרית . בתקופה זו נעשתה הנצרות הדת השלטת בעיר . בברכתו של הקיסר ובעזרת תרומותיו הנדיבות נחשפו המקומות הקדושים המרכזיים , ובראשם הקבר הקדוש והגולגותא — מקום הצליבה . העובדה שהקיסר העניק את חסותו למקומות הקדושים ולכנסיות החדשות שנבנו בהם האיצה את תהליך הפיכתה של ירושלים לעיר נוצרית והעניקה לה יוקרה פוליטית ואידיאולוגית בנוסף על מעמדה ההיסטורי . בתקופה זו נקבעה המפה הנוצרית הבסיסית של ירושלים ואף נוסחה משמעותה המיוחדת של העיר לנוצרים הבאים אליה . היא הפכה לבירתו הרעיונית והרגשית של העולם הנוצרי , ל'טבור העולם' הנוצרי . את העלייה לרגל יש לראות כחלק מרכזי ומעצב בתהליך זה כולו .
|
|