|
|
עמוד:345
המפה מתארת את ירושלים , כדרך המפות העתיקות , כאשר צדה המזרחי פונה כלפי מעלה . העיר מתוארת 'ממעוף הציפור' ו האמן כאילו דואה ממערב לעיר ומתאר את המבנים כפי שהם נראים לו ממערב למזרח . מיגבלות טכניות אובייקטיביות , שהאמן לא היה מסוגל לפותרן , חייבו אותו לנקוט אמצעים אחדים המנוגדים לתמונה הכללית . ברצותו לתאר את רחוב העמודים המרכזי ( הקארדו ) על שני סטוויו , הוא נאלץ לציירו כאילו הוא פתוח לרווחה : הסטיו המערבי מתואר כאשר ראשו וגגו כלפי מטה . גם תיאור כנסיית הקבר מצטיין בתכונה זהה , שאם לא כן , אי אפשר היה להבחין ביחידות האדריכליות המרכיבות את המכלול המקודש . לעומת זאת , אין הוא מתאר כלל את סטיו העמודים המערבי של הקארדו המשני ( המזרחי , ( שכן תיאור סטיו זה לא היה מותיר מקום לתיאורם של מבנים נוספים בין הרחובות . תאריך המפה אינו ידוע ; רוב החוקרים נוטים לתארך אותה לאמצעה או למחציתה השנייה של המאה הר . מאחר שכנסיית ה'ניאה , ' שנחנכה בשנת , 543 מצוינת במפה , יש להניח כי אין המפה מוקדמת לשנה זו . מאידך גיסא , קשה ביותר לאחר את המפה עד לאחר שנת , 614 אז נחרבו כנסיות רבות בירושלים ובמקומות אחרים . רצפות פסיפס רבות בכנסיות מידבא הונחו באמצע המאה הו' או במחציתה השנייה , ויש בהן כדי להוכיח כי בתקופה זו הגיעה אמנות הפסיפס במידבא לשיאה . עובדה זו תומכת אף היא בתיארוך הפסיפס לתקופה זו . דיונים רבים נסבו על המקורות שעליהן מתבססת מפת מידבא . נראה כי המפה הינה , לפחות בחלקה , עיצוב מעובד ומוגדל של מפות מוקטנות אשר היו מצויות בשוק ושימשו את עולי הרגל או את מדריכיהם . יש להניח כי מספרן של מפות אלו היה קטן , מאחר שהיו מצוירות בכתב יד על גבי קלף ולפיכך מחירן היה גבוה . הדים לקיומן של מפות ממין זה אפשר למצוא בחלק מן המדריכים של עולי הרגל , ובמיוחד נהיר הקשר בין תיאורו של תיאודוסיוס ( סביב שנת , ( 530 המבוסס על מפת צליינים לטינית , לבין מפת מידבא , השואבת חלק ממקורותיה מטופס דומה של אותה המפה הכתוב ביוונית . ירושלים מתוארת כעיר מוקפת חומות , המתוארות על ידי אבנים בצבע אפור בהיר , אפור כהה או חום ומודגשות על ידי קווי מסגרת כהים . בחומה שבעה עשר מגדלים , ( a-q ) אבל יש לשחזר את קיומם של עוד חמישה או שישה מגדלים בחלק הדרומי מזרחי , שלא השתמר בפסיפס . מגדלים אלה מייצגים את המספר הרב של מגדלים שהיו בחומת העיר . לדברי ארקולף הגיע מספרם ל . 84 שלושת שערי העיר החשובים — בצפון , במזרח ובמערב — מתוארים כפתחים קמורים וגדולים יחסית , המצויים בין שני מגדלים . זהו תיאור קונוונציונאלי של שערי עיר באמנות התקופה , אך אין להטיל ספק בדמיונו למציאות . יחד עם זאת , ספק אם אפשר להסיק מכאן ששניים מפתחי שער שכם ( שער סטפאנוס הקדוש ) בצפון העיר היו חסומים בתקופה זו . בצד צפון מזרח , כאילו על רקע של קו הרקיע , צייר האמן גם מספר מגדלי שיניות בראש החומה . צורתם של צריחים אלה משונה במקצת . השער הצפוני , ( a ) על מקום שער שכם של ימינו , היה השער החשוב ביותר . הוא נקרא אז Neapoiitana Porta ( בפי הנוסע מבורדו ) או , לאחר חנוכת כנסיית סטפאנוס הקדוש מצפון לחומת העיר 211 ,, ף , ו 1 שם t , V / 7 . 'מידבא ' האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל , ג , עמ ' . 935-929 2 צפריר , מפות תיאודוסיוס . 3 ארקולף , ו , 1 ( מהדורת מיהן , עמ ' . ( 41-40
|
|