|
|
עמוד:261
הקהילה הירושלמית הוותיקה שונה היה מצבה של ירושלים ממצבן של רוב ערי הארץ האחרות . בערים אלו המשיכה להתקיים אוכלוסייה ותיקה , ששורשיה עוד בתקופה ההלניסטית והרומית הקדומה ; ואילו בירושלים גרם חורבן העיר בשנת 70 שינוי דראסטי . לאחר דיכוי מרד בר כוכבא , היתה העיר חרבה וריקה מתושבים , וגם היהודים איבדו כל תקווה ריאלית לשוב ולהתיישב בה . הקמת הקולוניה הרומית איליה קפיטולינה על חורבות ירושלים היהודית היתה כרוכה ביישוב מחדש של העיר . יש לשער כי מבוא ירושלים , עיר קודש ליהודים ונוצרים , משכה אליה מתיישבים מארצות קרובות ורחוקות , לא אחת גם מעבר לתחומי הממלכה הביזאנטית . ירושלים קיבלה אופי קוסמופוליטי מובהק , שהלך והתחזק בשל נוכחותם הקבועה של אלפי עולי רגל , ששהו בעיר במשך תקופות ממושכות , ולעתים אף בחרו לסיים בה את חייהם . הלשון היוונית היתה הלשון המדוברת הראשית , אבל לצדה נשמעו גם סורית , ארמית ועברית , ארמנית , גיאורגית וקופטית . מן המערב באו לכאן דוברי הלטינית . הניסיון לברר את המבנה האתני של אוכלוסיית ירושלים נתקל בקושי מתודולוגי עיקרי : אין לדעת מי הוא תושב קבע בעיר ומי הוא תושב ארעי , עולה רגל השוהה בה שנים אחדות , או לפחות חודשים אחדים . מאחר שענייננו איננו במיון פורמאלי אלא בהבנת החברה הירושלמית ותרבותה , נכון יהיה להתייחס לנוכחות של בני ארץ מסוימת בעיר , אפילו הם מחליפים זה את זה לפרקים , כאל קבוצה אתנית קבועה . פרק עשירי ההרכב האתני של אוכלוסיית ירושלים בתקופה הביזאנטית יורם צפריר ולאה די סגני כל אדם ראשון במעלה בגאליה ממהר לבוא לכאן _' הבריטי , המרוחק מעולמנו , אם התקדם בדרך האמונה , מחפש את המקום המוכר לו כל כך על פי השמועה ומתוך הסיפורים של כתבי הקודש ; והאם יש להוכיר את הארמנים , הפרסים , יוצאי הודו ואתיופיה , ומצרים עצמה העשירה בנזירים , פונטוס וקפדוקיה , קוילה סוריה ומסופוטמיה , וכל המוני המזרח , המתכנסים אל המקומות הללו ... ? היירונימוס , איגרות , ( PL , 22 , col . 489 ) 46
|
|