|
|
עמוד:236
משמרת הצלב שהופקדה בידיו היתה לצנינים בעיני הנוצרים שבאימפריה הביזאנטית , כלקדוניאנים ומונופיסיטים כאחד . המפנה ביחסו של הכובש הפרסי לנוצרים שימש גם אות למפנה ביחסו ליהודים . בשלביו הראשונים של הכיבוש בארץ ישראל תמכו היהודים בפרסים בהתלהבות רבה . זמן מה ניתנה להם הרשות שאליה נכספו זמן כה רב — להתיישב בירושלים . המקורות הנוצריים מציירים בצבעים קודרים את ההתלהבות הרצחנית שבה שיתפו עצמם במעשי הטבח של הפרסים . הגדיל לעשות סטרטגיוס _, המתאר מעשה רצח המוני שביצעו היהודים בנוצרים לאחר שהפרסים עצמם כבר נלאו ממעשי הרג והכריזו על חנינה כללית . משיצאו הנוצרים ממחבואם בחרו , כאמור , את טובי האומנים שבהם כדי לשלחם לפרס , ואת השאר ריכזו בבריכת ממילא . בשלב זה התערבו היהודים . הם הבטיחו לנאספים כי יפדו אותם מיד הפרסים אם ייאותו לעבור על דתם ולקבל עליהם את עול היהדות . משנתקלו בסירוב כמעט כללי קנו את הנוצרים מיד הפרסים והרגו בהם הרג רב . גרעין של אמת יש בוודאי בסיפור זה — ואין כל פלא בדבר , לנוכח ההשפלות והרדיפות שנאלצו היהודים לסבול מידי הנוצרים במשך דורות אחדים . אולם קשה להשתחרר מהרושם שקיימת מידה רבה של סילוף מגמתי בתיאור מהלך המאורעות וכן הגזמה רבה בממדי הטבח . רבים מאלה שכונסו בבריכת ממילא מתו מן הסתם עקב הרעב ותנאי ההגיינה הירודים ששררו במקום . רבים אחרים , שלא היה בהם חפץ לצורכי הפרסים , נטבחו בוודאי בידי הפרסים עצמם , שהרי אין זה מן הנמנע כי הכרזת החנינה כשלעצמה היתה תכסיס בלבד , להוציא את הנוצרים ממקומות מחבואיהם ולרכזם במקום אחד . קרוב לוודאי שהיהודים ניצלו הזדמנות זו לכלות זעמם בנוצרים ושיתפו פעולה עם הפרסים . בעת ובעונה אחת גילו גם נכונות לשלם את כופר נפשם של אלה שהביעו נכונות להתייהד , והפרסים ששו לנצל הזדמנות זו להפקת רווחי ממון נוספים . את העובדות הללו ניצלה לאחר מכן התעמולה הנוצרית כדי לטפול את אשמת הטבח כולו על היהודים בלבד . אולם זמן קצר לאחר הכיבוש שינו הפרסים כאמור את יחסם אל היהודים מזה ואל הנוצרים מזה . לא היה זה כנראה מפנה חריף וחד . הפרסים , שהתחזו כנוטי חסד כלפי היהודים כל עוד תאם הדבר את האינטרסים שלהם , שינו את טעמם כאשר נוכחו כי ייקל עליהם לכונן את שלטונם בשטחי ביזאנטיון הכבושים אם ירכשו את אהדת רוב הנכבשים . לדברי הכרוניקה הסורית , המעלה על נס את מפעלות יאזדין , שיכנע נוצרי נסטוריאני זה את כוסרו שיתיר לשקם את הכנסיות ההרוסות בירושלים ואף העלה תרומה כספית נכבדה למטרה זו . קשה ביותר לאמת ספור זה לנוכח גירסתם של מקורות נוצריים יווניים כלקדוניאניים , הגורסים כי על עבודות הבנייה ניצח הנזיר _מודסטום , שעתיד היה להיות פטריארך ירושלים , וכי כספים למטרה זו גייס מידי יוחנן , בישוף אלכסנדריה , המכונה 'נוטה החסד' . ( Eieemon ) מכל מקום , ברור כי מתן יד חופשית לנוצרים לשקם את הריסות ירושלים כרוך היה גם בהפקרת היהודים לתאוות הנקם שלהם . מאמצי הפרסים לקיים בידיהם את כיבושיהם עלו בסופו של דבר בתוהו . במתקפת נגד נועזת , שנמשכה בין השנים , 628-622 הדפם הקיסר הראקליוס , ובמסגרת חוזה השלום שכרת עם שירוי , יורשו של כוסרו , שחרר את כל השבויים הנוצריים מידי הפרסים וקיבל לידיו בחזרה את עץ הצלב . ב 21 במארס 630 נכנס עטור ניצחון לירושלים , ושם נחרד למראה ההרס שהותירו אחריהם הפרסים , אך באותה מידה השתאה בשמחה על מפעלי השיקום של מודסטוס .
|
|