|
|
עמוד:215
אקאקןיוס . ( Acacius ) רק עמדתו במחלוקת האריאנית אפשר שיש בה רמז למתח ההולך וגובר בץ שתי הבישופיות : בעת כינוסה של ועידת צור בשנת 355 היה עדיין קרוב בעמדותיו בענייני דת לאריאניזם המתון של אוסביוס , אך מאוחר יותר נמצא אותו במחנהו של אתנאסיוס _, מנהיגם הבלתי נלאה של התומכים בהחלטות ועידת ניקיאה ומתנגדי האריאניזם " . רק בימי יורשו של מאקסימוס , הלא הוא קירילוס , התלקח המאבק בין ירושלים וקיסריה בגלוי . מבעד לערפלי הזמן מצטיירת דמותו של בישוף זה כפוליטיקאי כנסייתי מחונן , אשר שיקוליו בדבר טוהר האמונה היו כפופים לשאיפותיו להאדיר את יוקרת בישופותו ולרומם את מעמדה _בהיירארכיה הכנסייתית . הילת הקדוש שזכה לה לאחר מותו אינה עולה בקנה אחד עם משפטם של בני דורו , אפיפאניוס , היירונימוס ורופינוס , ועם דעתם של היסטוריונים כנסייתיים , שכתבו עשרות שנים לאחר מותו — סוקראטס , תיא 1 דוךטוס וסוזומנוס " . כל אלה אינם מסתירים את העובדה שמניעיו העיקריים של קירילוס במעורבותו במחלוקת הדתית לא היו לשם שמיים , אלא נבעו מצורכי המאבק נגד אקאקיוס מקיסריה . את הקריירה הכנסייתית שלו החל קירילוס כתלמידו של מאקסימוס , הדבק בעקרונות ועידת ניקיאה . כדי לזכות _בבישופות ירושלים הצטרף למחנהו של אקאקיוס מקיסריה , שנהנה אותה שעה מחסד הקיסר קונסטנטיוס . אולם נכונותו להתפשר בענייני דוקטרינה דתית היתה גדולה מנכונותו להתפשר בענייני סמכות ומנהיגות . בשלב הראשון של המאבק היתה ידו על התחתונה , ובשנת 357 נאלץ לגלות מבישופותו . בגולה התקרב אל מנהיגי הזרם המרכזי ששלט אז באסיה הקטנה , הם הקרויים 'אריאנים למחצה , ' שגרסו כי הבן דומה בישותו לאב jx , ( homoiousios ) איננו זהה לו ( homoousios ) כפי שגרסה ועידת ניקיאה . כנגד שני הזרמים כאחד , גרס הזרם שאקאקיום היה לאחד ממנהיגיו כי הבן רק דומה ( homoios ) לאב ( מבלי להזכיר את עניין הישות . ( דווקא גירסה זו היתה מקובלת על הקיסר קונסטנטיוס . די היה בכך כדי לכפות על קירילוס גלות נוספת , בשנת , 360 לאחר ששב זמן מה אל כס כהונתו . משעלה יוליאנוס על כס הקיסרות התיר לכל הבישופים שגלו בשל " ראה הערה , 26 לעיל . 67 אפיפאניוס , פנאריון , 23 , 73 ( עמ' 9-5 , 27 ;( 297-296 ( עמ' . ( 303-302 68 אוסביוס היירונימוס , כרוניקון ( עמ' . ( 237 גירסתו חריפה במיוחד בנימתה , העוינת את קירילוס , ולפיכך נוטים ההיסטוריונים הכותבים כרוח המסורת הכנסייתית הרשמית לדחותה בקלות רבה מדי ( כך , למשל , Paulin [ לעיל , הערה , [ 65 עמ' . ( 26 אולם גירסה זו גדושה מדי בפרטים נסיבתיים מכדי שנית ן יהיה לדחותה מכל וכל . וראה גם : רופינוס , , he 26 , ( 10 ) 1 ( עמ' . ( 989 69 גירסתו של סוזומנוס 1 . 20 . 4 , // £ , ( עמי , ( 170-169 בדבר מינויו של קירילוס לבישופות ירושלים על ידי הבישופים האריאניים אקאקיוס מקיסריה ופטרופילוס מבית שאן תואמת בקווים כלליים את גירסתו של היירונימוס . בנפתוליו בנבכי המחלוקות הדתיות של התקופה מודים גם סוקראטס 8 . 5 , he , ( עמודה , ( 578 וגם סוזומנוס , שם , 7 . 7 . 3 ( עמ' , ( 309-308 בניגוד לרושם שמעוררים דבריו במקום אתר כי מלכתחילה תמך קירילוס ללא סייג ב'אני מאמין' של ועידת ניקיאה , ראה : שם 4 . 25 . 1 ( עמ' , ( 181 ואף בניגוד לרושם שמעוררים דברי תיאודורטוס , 2 . 26 . 2 , he ( עמ' . ( 157 אולם בסיכומו של דבר מודים גם סוזומנוס , שם , , 25 . 1-4 ובייחוד שם , 2 ( עמ' , ( 182-181 וגם תיאודורטוס , שם , כי עיקר מעייניו של קירילוס במאבקו נגד אקאקיוס בישוף קיסריה היו נתונים לבכורת מעמדה של ירושלים על פני קיסריה , וכאן תואמת _גירסתם את 7 ו של סוקראטס , שם , 2 . 40 ( עמודה . ( 344 סוקראטס מוסיף נופך משלו , שעה שהוא מתאר ערעור של קירילוס על פסק דין של ועידה כנסייתית בפני הקיסר כצעד ללא תקדים ( ראה _' שם , 2 . 39 [ עמודה . ([ 344
|
|