|
|
עמוד:143
האידיאלי לבין המציאות הטופוגראפית . קשיי שטח , הצורך להתחשב בבניינים או בחורבות שנמצאו בשטח , או אף בתביעות לחזקה מצד מוסדות או תושבים , מכוח בעלותם על שטחים או מטעמי מסורת , חייבו שינויים מסוימים בתכנון הרחובות . תוכניתה של איליה קפיטולינה היא דוגמה למצב האמור . אף על פי שאיליה הוקמה מחדש על ידי _הדריאנוס _, על גבי הריסותיה של עיר שחרבה לחלוטין , בכל זאת נשמרו בה מימי בית שני מבנים גדולים שהשפיעו על עיצוב העיר החדשה . אחד מהם היה מיתחם הר הבית ההרוס , שאף אם ירד מגדולתו כמיתחם מקודש ייחודי , הרי עצם קיומו הפיסי היה גורם דומינאנטי בתכנון איליה . המבנה האחר היה הקטע הדרומי של החומה המערבית ומגדל דוד , שלא הועלו באש על ידי טיטוס ; בקרבתם שוכן חיל המצב ולימים הוקם שם מחנה הלגיון העשירי . גם שער ניאפוליס ( הוא שער שכם של היום ) בצפון העיר נבנה במקום שבו עברה חומת העיר , כפי הנראה 'החומה השנייה' מימי הבית . פני השטח קבעו גם את מהלך הרחובות : בעוד שהרחוב הראשי ( cardo maximus ) יצא משער ניאפוליס כלפי דרום , על גבי המדרון של הגבעה _הצפונית מערבית , וחצה את העיר לשניים , על פי מערך התכנון הרומי , נמשך מן השער רחוב אורך נוסף , מעין קארדו משני , כלפי _דרום מזרח . דווקא רחוב שני זה היה ציר התנועה הטבעי החוצה את העיר , מאחר שהוא עבר בתחתיתו של הגיא המרכזי איור . 17 תצלום , ציור וחתך של אחד מעמודי הקארדו הירושלמי , באיזור האכסניה הרוסית ממזרח לכנסיית הקבר ונסן ואבל , ירושלים החדשה , לוח 11 . 2 , V 11
|
|