|
|
עמוד:111
כנסיית ירושלים במאה הגי — מרכז בעל השפעה לאחר שגיבשה כנסיית ירושלים את תודעתה העצמית ועשתה גם לביצור דימויה הציבורי , נפתחה בפניה הדרך לתרגם דימוי זה למציאות מעשית ולהפוך עצמה למרכז משפיע . קורותיה של כנסייה זו במאה הג' על פי 'ההיסטוריה הכנסייתית' של אוסביוס , 231 עוסקים רובם ככולם בהיבט זה של הדימוי שביקשו בני מקומו ליצור סביבו , דימוי של אדם החי על פי מנהגי ה'חיים הפילוסופיים , ' מונח שנזכר אצל פילוסופים יווניים ואצל פילון . 228 ביטו , לקוח מתיאור התוספתא לפרשת יוסף בן אילם הכוהן , שהחליף את מתתיהו בן תיאופילוס פוליקרפוס _, המרטיר מסמירנה . ראה עליו י אירניאוס , נגד המינים ) 4 , 3 , 111 , ב , עמ ;( 12 ' אוסביוס , 1 , 36 , 111 > // ( עמ' . ( 274 ° לאור כל זאת , יובן מדוע מייחסים את גיבושן והתאמתן של רשימות הבישופים לנרקיסוס עצמו או לתומכיו ; היה זה מרכיב נוסף ביצירת הדימוי המקומי החדש . הסימטריה המלאכותית שגובשה בין רשימת הכוהן הגדול בימי הורדוס . ראה _t יוסף בן מתתיהו , קדמוניות , יז , ,-165 תוספתא , יום הכיפורים א ד ( מהדורת צוקרמאנדל , עמי . ( 180 הבישופים 'הנימולים' לבין רשימת הבישופים מן 'הגויים' נועדה להדגיש כי נפתח עידן חדש בכנסיית העיר . י לפרק הזמן למן ראשית פעילותו של אלכסנדר ככישוף 229 על פי זמנו פעל נרקיסוס בסמוך מאוד לדמות הירואית אחרת בתולדות הכנסייה , שעמדה על פי עדותם של אחרים במגע עם השליחים . היה זה נתמנה שוב לבישוף , וגורדיוס , מחליפו על פי בחירת הבישופים , 'הוסע מן הכהונה . ' הפרט המרכזי בסיפור זה , כמובן , נוגע לפרישתו של נרקיסוס מהנהגת קהילתו לחיי פרישות במדבר . בפרט זה השלים אוסביוס את תמונת דיוקנו הרוחני הייחודי של נרקיסוס כ'איש קדוש , ' בהציגו פרישות , קדושה וכריסמה בכתר אחד . לא ייפלא אפוא מדוע הפך דגם זה לדגם ראוי לחיקוי . לפרישתו של נרקיסוס נקשר ממד נוסף — גילו המופלג , 116 שנה . לא בכךי ציין אלכסנדר עובדה זו באיגרת לקהל אנטינ 1 אה ( Antione ) במצרים , ולא בכךי דלה אותה אוסביוס מן הארכיון הירושלמי ושילבה בסיפורו . בתקופה שבה גיל מופלג , שגישר על פני תקופות עמומות , לא היה נחלת הרבים , היה בו ערך נוסף במקום שבאמצעותו נוצר חיבור כרונולוגי רציף , בין העידן האפוסטולי לבין העידן החדש שבו נתגבש הדימוי בדבר הזיקה הרוחנית שבין הבישוף כממשיכם הישיר של האפוסטולים וכיורש מסורת האמת שמקורה ברוח הקודש שהועטה עליהם " . במקרה דנן , לא היה אפוא גילו הביולוגי המופלג של נרקיסוס בגדר מספר בלבד , אלא גם סמל שעל ידיו ניתן היה להעלות בדמיון כיצד היה לכאורה נרקיסוס בעצם ליורשו הישיר של שמעון בן קלופס בהנהגתה של כנסיית ירושלים . 230 נמצא כי בימי נרקיסוס ואלכסנדר נוצרה תבנית המקבילה לבישופותם של יעקב ושמעון , מייסדי השושלת הירושלמית : איש קדוש ומרטיר , אף אם במקרה האחרון נעדר היסוד של ירושה משפחתית . היה בכל אלה הן כדי להשקיט מתחים פנימים והן כדי להעלות ולחזק מחדש את דימויה של כנסיית ירושלים ככנסייה הראויה למעמדה ההיסטורי . נראה כי למחרוזת הסיפורים שהפיצו בני הכנסייה היה תפקיד נוסף . לא רק ליצור 'רצף' בין כנסיית הגויים מימי נרקיסוס לכנסיית הנימולים הקדומה , בהנהגתם של בני משפחת ישו , אלא גם ליצור את הרושם שכנסיית הגויים היא היא יורשתה הרוחנית הלגיטימית של כנסיית הנימולים .
|
|