|
|
עמוד:110
אמנם אין בידנו להצביע על מקבילה של ממש גם לסיפור זה כלקודמו _, אולם בכל זאת יש כאן רמזים כלשהם . גם אם מתעלמים ממקבילות מקראיות — כסיפור יציאת אברהם ממקומו " , אנו עשויים למצוא מסגרת אנלוגית סמלית ברורה במציאות ההיסטורית , הקרובה ביותר לעולמם של נוצרי ירושלים , הלא היא התקופה האפוסטולית . המפתח להבנת הסיפור ההגיוגראפי נעוץ במעשה מינויו החריג של אלכסנדר בידי שמים . נראה כי גם כאן ביקשו בעלי המסורת להטביע על המינוי מחותמה של תקופה ארכאית בתולדות כנסיית ירושלים , הלא היא התקופה האפוסטולית , שבה נקראו אנשים לשליחותם בהשראה אלוהית . מוסר ההשכל הפוליטי הישיר של דימוי ציבורי זה חידש נשכחות — קיומה של ירושה פרופסיונלית שלא בידי אדם , היינו , שלא בידי המימסד הכנסייתי . או שמא נתכוון אוסביוס להדגיש את שוליותו של המימסד וכנגדו לרומם את מעמד בני הקהילה כגוף מעין שותף לבחירה ? בכך היתה משום התרחקות מן הדגם הקדום . אולם ייתכן כי מבחינת כנסיית ירושלים היתה לפרשת אלכסנדר זווית סמלית נוספת . מעברו של מי שנבחר להיות בישוף , אדם במעלת קונפסור ( וסופו הוכיח על תחילתו , שכן לימים היה למרטיר , ( מאסיה הקטנה , מקום שבו התפשטה המינות המונטניסטית , דווקא לירושלים , ודווקא מכוחה של התגלות , היתה בשביל נוצרי ירושלים עדות ברורה לעליונות של עירם על 'ירושלים של פריגיה , ' הלא היא פפוזה . כלל מרכיביה של מסורת הגיוגראפית זו עשוי היה לשמש את כנסיית ירושלים במאבקה על שיקום תדמיתה ההיסטורית , אך בראש ובראשונה במאבקה כנגד הרעיון המונטניסטי בדבר קיומה של ירושלים 'חדשה , ' תהא זו ארצית או שמימית . כאמור , בין שני סיפורים אלו , האחד מראשית פועלו של נרקיסוס בכנסיית ירושלים והאחר מאחריתו , הוצע סיפור נוסף , שנועד להסביר את פשר היעדרו מכס ההנהגה המקומית בראשית המאה הג' במשך קרוב לעשר שנים . הסיפור גופו , על אף המטען הסמלי המצוי בו , טעון עיון מיוחד , החורג מן העניין שלפנינו . אף על פי כן , ראוי להציגו בקוויו העיקריים , שכן הוא מכיל מרכיב נוסף וחשוב לדיוקנו הרוחני של נרקיסוס . על רקע דמותו הקפדנית של נרקיסוס בעיני כמה מבני קהילתו , נרקמה נגדו עלילת דברים שבגללה פרש למקום בלתי ידוע במדבר . 226 לפי המסורת המקומית , כפי שביקש מזה זמן , קיים ' אורח חיים פילוסופי' ( תוכנו של מושג זה פורש בביוגראפיה של אוסביוס ופמפילוס על אוריגנס , ( והמעלילים עליו , מיעוט בקהילתו נענשו בידי שמים . נרקיסוס , ששב עקב כך לירושלים , 223 בראשית טו א-ב ; או 'סיפורי זימון' ( call stories ) מקראיים אחרים , דוגמת אליהו ואלישע , מלכים א , יט יט-כא , שאינם מקבילות ישירות , אולם הם מכילים מרכיבים מרכזיים דומים . 224 התגלות ישו לתלמידיו לאחר צליבתו ודבריו לכיפא ' רעה את צאני' ( יוחנן כא יז , ( או התגלותו לפאולוס בדרכו לדמשק ואחר כך מינויו של זה בדמשק בידי חנניה בסמיכת ידיים ( מעשי השליחים ט ג-ט _, ( או המסורת היהודית נוצרית בדבר התגלותו של ישו ליעקב , פטרוס ויוחנן . 225 פוקס ( לעיל הערה ( 158 עמ ' , 509-508 טוען שהופעת אלכסנדר ושאר סיפורי הנסים באו לחפות על המתח הפנימי שנשתרר בכנסיית ירושלים , מתח שבגללו נאלץ נרקיסוס לפרוש — עובדה שהוצגה כפרישה מרצון לשם ניהול אורח חיים פילוסופי . "' אוסביוס , 8-4 , 9 , vi , he ( עמ ' . ( 540-538 227 נראה כי נרקיסוס הוא הסגפן המתבודד הקדום ביותר בתולדות הנזירות הנוצרית . גם אם פרישתו למדבר לא נבעה בהכרח , כפי שסבר דורס , מן העובדה , שנפגע מביקורתם של היוצאים נגדו , ( 1965 , p . 33 ChristianandPagan in AgeofAnxiety , Cambridge e . r . Dodds , ) הרי שיש לבחון את נרקיסוס גם על פי
|
|