|
|
עמוד:104
בעקבות ועידת ניקאיה התנדב אוסביוס עצמו לחבר בשביל הקיסר חיבור שיבאר את עניינו של החג ואת משמעות קביעת תאריכו — מלאכה שהשלים בשנת 335 לערך . " אני סבור אפוא , כי לתיאורו של אוסביוס כאן שני רבדים ודבריו מיטלטלים בין הרצוי לבין המצוי . את הראשון פירש ואילו את השני הצניע . אוסביוס , שהיה — כפי שעולה מחיבורו הנזכר לעיל — אנטי קוורטוךקימאני מובהק , סבר שהמנהג שביקשה כנסיית רומא לכפות על הכל הוא הנכון והרצוי , ועל כן ביקש להציג את מנהגן של חלק מכנסיות אסיה הקטנה כמנהג טעות . אולם , בה בשעה סבר , כאירניאוס , כי הניסיון לכפות אחידות א 1 _יקומנית בענייני ליטורגיה אינו כה מוצדק . " זהו ההקשר המעורפל שבו הציג אוסביוס את מנהגה בפועל של כנסיית ארץ ישראל — מנהג שגם הוא לא עלה בקנה אחד עם מנהגה של רומא ושאותו ביקש למעשה להצניע . העובדות לאשורן רמוזות במה שמצוין באיגרת כזיקה שבין ירושלים לבין אלכסנדריה . יסודה של זיקה זו בשלהי המאה הב' לא היה תיאורטי כלל וכלל . שתי הכנסיות דמו זו לזו במורשתן האפוסטולית הקדומה , כפי שגם דמו זו לזו בתהליכים ההיסטוריים שעיצבו אותן במהלך המאה הב " . ' כנסיית אלכסנדריה נוסדה במהלך המאה הא' ככנסייה יהודית נוצרית , ואת מורשתה הראשונית ינקה מכנסיית ירושלים . קיומו של יסוד יהודי בולט ומאורגן באוכלוסיית אלכסנדריה הבטיח המשך . ירידת הקהילה היהודית במצרים בגלל מרד התפוצות 117-115 ) לסה"נ ) בישרה במקביל חילופי תקופות גם בקרב הקהילה הנוצרית , שעלו בה יסודות נוכריים . במהלך התקופה שבין ימי הקיסר הדריאנוס לשלהי המאה נתעצמו הכוחות הנוכריים ועמם גברה גם השפעתה של כנסיית רומא , אף כי לא נעלמה לגמרי ההשפעה היהודית נוצרית , בעיקר בכל הנוגע לאורחות החיים . תביעות רומא לאחידות ליטורגית לא גברו על הצורך הטבעי של שתי הכנסיות להיאחז ב'מסורת האפוסטולית' היהודית נוצרית ( הקוורטודקימאנית ) המשותפת לשתיהן ולקיימה . צורך זה הוא שהביא לידי נביטת זרע ההסכמה והשותפות ביניהן . זהו הסבר אחד של הרקע לתיאור הנפתל של אוסביוס . הראיה המרכזית לפירוש האמור נעוצה בשריד מאיגרת ששיגר אירניאוס מליון לאלכסנדריה , ובו הוא מגנה את המקומיים על כך שאינם חוגגים את הפסחא ביום הראשון שלאחר הפסח היהודי . מנהגם אולי חפף אפוא את המנהג הקוורטוךקימאני . " ברם , ייתכן שהאיגרת קדמה לחילופי האיגרות בין המרכז הארץ ישראלי למרכז באלכסנדריה שבעקבותיהם שונו דרכיה ומנהגיה של כנסיית מצרים י ובכל מקרה אין באיגרת כדי ללמד ישירות על מנהג הכנסייה בארץ ישראל בכלל ובכנסיית ירושלים בפרט . אך יש גם דרך אחרת בפרשה , והיא נראית יותר : כאמור לעיל , ספק אם יש לקבל את הדעה כי מיד לאחר השינוי שחל בכנסיית ירושלים , בהפיכתה לכנסיית גויים , שונה בה מנהג הפסחא ונותקה 195 בחיבור זה ביקר אוסביוס בחריפות את הצמדת תאריך הפסחא ליום י"ד בניסן , דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הכרונולוגיה הקשורה בישו ועם משמעויותיו של היום במנהגי היהודים . ראה : 'על חגיגת הפסחא ; 9 , ' שרידיו של חיבור זה נשתמרו אצל ניקטס מהרקלאה . ( PG , 24 , col . 703 ) 196 באור זה יש לראות את הציטוט הנרחב מן האיגרת של אירניאוס לוויקטור ; השווה גם : גראנט , אוסביוס , עמ' , 167-166 שנתן ביאור שונה מעט . 7 ראה בעיקר : רוברטס ( לעיל , הערה , ( 3 עמ ' , 73-44 ובייחוד 8 . 46-44 האיגרת פורסמה כנספח ל'נגד המינים' של אירניאוס ( ב , עמ' . ( 456 וראה הערתו של גראנט ברשימת ביקורת , j , ts 39 ( 1988 ) , p . 600 וראה עוד להלן .
|
|