|
|
עמוד:97
כנסיית איליה בין מארקוס לנרקיסוס 190-135 ) לערך ) — הצורך בתמורה השנים הללו בתולדות כנסיית ה'נוכרים' בירושלים לוטות בערפל חלקי . ידיעותינו על כנסיית איליה אינן רבות יותר מן הידוע לנו על העיר גופה באותה עת . אין בידנו דבר להוציא ידיעות על ביקוריהם של צליינים , דוגמת מליטו מסארדס , ואפולוגטיקנים חוקרים נוסעים , כהגסיפוס , שפקד כנראה כנסייה זו בניסיון להתחקות אחר עברה . על אלה יש להוסיף רשימת בישופים מקומית , שעל אישיה אין ידועים כל פרטים נוספים , ושהכרונולוגיה הפנימית שלה אינה מוסכמת לא רק על חוקריה בעת החדשה אלא גם על מוסריה הקדומים . מסכת כה עמומה של ידיעות מצויה בסתירה לידוע לנו מאותה עת על המתרחש במרכזים נוצריים אחרים באסיה הקטנה , ברומא , באלכסנדריה ואולי גם במרכז נוצרי פחות מפורסם , אךסה . 170 דומה שדווקא עם השינוי שחל בכנסיית ירושלים נשכחה כנסייה זו מעט מלב על עברה ההיסטורי . יצירתם של כנסייה ומימסד מקומיים חדשים , ללא זיקה ישירה אל העבר , יצרה נתק בתחושת הרציפות ההיסטורית ואולי אף יותר מכך — בתחושת רציפותה של המסורת האפוסטולית המקומית . באופן פרדוקסאלי , נדמה כי דווקא בעת שכנסיית ירושלים הפכה לכנסיית גויים , ככל הכנסיות , והשילה מעברה חלקים נכבדים מן הפרק הקודם , היא התקרבה במידה מסוכנת להשבחתו המלאה של מעמדה ההיסטורי כ'אם הכנסיות' במרכזו של ה'מעגל' המיתי ששירטט צ'דוויק — מעגל שאיחד את הכנסייה מראשיתה . הצורך בשינוי הדימוי המקומי צץ , בכל זאת , במהלך אותן שנים . דומה שסממן בולט של התמורה מצוי דווקא ברשימת הבישופים המקומית של כנסיית ירושלים מן הגויים שהזכרנו לעיל , המונה את הבישופים ממארקוס וער נרקיסוס והמדגישה את קיומה של סימטרית מספרית ( חמישה עשר ) בינה לבין רשימת הבישופים מכנסיית הנימולים . על עניין זה עמד אוסביוס ; כפי שנראה להלן , הוא אינו מציג את מארקוס , ראשון הבישופים 'מן הגויים' שלאחר מרד בר כוכבא , במנהיגו של הסדר החדש , אלא דווקא את נרקיסוס , הבישוף החמישה עשר במספר ברשימה . נרקיסוס , בדרך שבה הציגו אותו בני הכנסייה המקומית , היה לסמלה הכריסמאטי , כשם שהיה יעקב ' אחי ישו' לכנסיית האם ולכנסיית הנימולים יורשתה . מה עמד ברקעה של רשימה זו אשר , כפי שנאמר כבר לעיל , לא היה לה בסיס פרוסופוגראפי וכרונולוגי ברור , ובעצם כל כולה סימלה תמורה עמוקה יותר ? ועוד : מי גרם להפצת רשימה זו ? רוב אלה שכחנו את הרשימה ואת שאלת ערכה ההיסטורי נתנו את דעתם בעיקר לעיתוי הופעתה , למסרים שעמדו ביסודה ולזיהוי מפיציה או מקורותיה , אך לא לעיקר : לרקעה של התמורה שסימלה . " התמורה לא באה מחמת צרכים 170 לתיאור התפתחות המרכז הנוצרי באך 9 ה באותה עת , ומקורות יניקתו ( מקורות יהודיים נוצריים ) וזיקתו לכנסיית ירושלים הקדומה ראה : Origins and Emergence of the Church in Edessa L . w . Barnard , The . ( 1968 ) , pp . 167-175 During the First Two Centuries a . d . ' , vc , 22 אולם לגבי שורשיה הקדומים של הנצרות במרכז זה עדיין שוררת אי בהירות ניכרת , ועל כך ראה דבריו הנכוחים של ברוק ; s . p . Brock , 'Eusebius and Syrian Christianity ' , , Hanityand Judaism , Detroit 1992 , pp . 212-234 h . a . Attridge & G . Hata ( eds . ) , Eusebius , Chris- ובפרט עמ' . 227 'יי ראה במחקרים לעיל , הערה . 120 בניגוד לדעת החוקרים דלעיל על מקורותיה ומגמותיה של הרשימה הירושלמית , סכור אני שלגיבושה היה במידה רבה רקע מקומי . יש לראותה כחוליה בגיבושן ופירסומ ן של הרשימות האחרות רק במידה שהצביעה , כאחרות , על דימוי הרצף וההמשכיות בשלשלת המסירה
|
|