|
|
עמוד:84
בירושת הנהגתה . 104 מכל מקום , היה בבחירה זו משום ביטוי ברור למעמדם הציבורי הבולט של בני משפחת ישו בהנהגה הנוצרית בארץ ישראל בדור הבתר אפוסטולי . ואם לא היה די בכך , נתמך דימוים הציבורי גם בסממן מלכותי בעל סמליות אסכאטולוגית מובהקת בעיני קהלם 1 היותם מזרע בית דוד . עם זאת , נדמה שמשהו בכל זאת התערער בקהילה הירושלמית במהלך השנים שבין מות יעקב והימים שלאחר החורבן . בחירת שמעון לבישוף השני של ירושלים נתקלה בהתנגדותו של אחד תבותיס שמו , שביקש לעצמו מינוי זה ונכשל . סופו , לפי הגסיפוס , שהנהיג את שבע כיתות המינות שצמחו והתפשטו ברחבי העולם הנוצרי . על דמותו אין אנו יודעים דבר , וייתכן כי היא אגדית . קשה גם להתעלם מן המסגרת הסכימאטית אגדית והמלאכותית שיצר כאן הגסיפוס ( או מקורו העלום ) כדי להסביר את לידת המינויות שנועדה ככל הנראה להדגיש שהערובה בפני התפתחותן מצויה בקיומה של שלשלת הנהגה מיוחסת שבכוחה לשמר את המסורת . אולם , בכל זאת יש כאן אולי הד לקשיים שבהם נתקלה ההנהגה של הדור השני בכנסיית ירושלים . ייתכן שעל אף הישגו של חוג ' קרובי ישו' נתערערה במשהו השפעתו השלטת מלפני החורבן . אין בידנו דבר מעדותו של הגסיפוס על בני קהילת ירושלים או על הנהגתו של שמעון במשך התקופה הארוכה שבה ניצב בראש כנסייה זו , עד לסופו , שדמה לזה של יעקב . סיפור המרטיריון של שמעון "" מוצע בתיאור שאינו נקי מסממנים הגיוגראפיים ומהקשרים אפולוגטיים מובהקים , שנועדו לשרת את הסכימה של הגסיפוס על דמותה של הדיאדוכיה המושלמת שצמחה בירושלים . לדברי הגסיפוס , הלשינו מינים ( יהודים נוצרים יריבים או יהודים סתם ""(? לשלטונות הרומיים על שמעון כי הוא נוצרי וכי הוא מ'זרעו של המלך דוד . ' שמעון הובא בפני הנציב אטיקוס 103-99 ) לערך , ( שהתפעל מגילו המופלג י הוא עונה ( על משפטו אין ידוע דבר ) והוצא להורג . המעיין והובא לדין בפני ההגמון הרומי ; תוספתא , שחיטת חולין ב , כד ( מהדורתצוקרמאנדל _, עמ' , ( 503 השווה : בבלי , עבודה זרה טז ע"ב , ומקבילות נוספות . האם נכללו ברדיפות מעין אלו נגד 'צאצאי בית דוד' שערך אספסיאנוס , לפי עדותו של אוסביוס , 12 , 111 , he ( עמ' , ( 228 גם בני משפחתו של רבן שמעון בן גמליאל ? אלון , תולדות היהודים , א , עמ' , 52-51 אינו רואה סיבה להטיל ספק באפשרות זו . אולם שאלה זו כולה תלויה בשאלת ייסודה של הנשיאות ואין כאן מקום להאריך . = ) 5 ea 716 auvot של האדון ) משום ניסיון מצדם להצביע על השתייכותם לזרע המלוכה מבית דוד ולאו דווקא על קרבתם המשפחתית לישו . הצעה זו אינה עולה בקנה אחד עם דבריו המפורשים של ההיסטוריוגרף הכנסייתי או מקורו . וראה עוד להלן , 104 . 118-117 _rrran עמדה ממצעת זו שבין שיטתם של פון קמפנהאוזן ומתנגדיו הציע לאחרונה , בלוויית נימוקים של טעם , באוקהם ( לעיל , הערה , ( 102 עמ' . 133-125 105 כך הואשם שמעון בידי רודפיו ; ראה : אוסכיוס , 3 , 32 , 111 , he ( עמ' ;( 268 וראה עוד להלן . 106 שם , שם , 4-1 , 32 ( עמ' , and Midrash , London 1903 , p . 141 R . Travers Herford , Christianity inTalmud - . 71 _^ 107 . ( 268-266 הסבור שיהודים הם שהלשינו על שמעון . והשווה גם : _D'npin , Early Church , Oxford 1965 , p . 185 W . H . C . Freud , Martyrdomand Persecutionin the אלה , ואחרים בעקבותיהם , הסמיכו לפרשה זו את המעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס , שנתפס על דבר מינות ' ° 8 למרטיריון של שמעון הוצעו תאריכים שונים — לדעת רוב החוקרים : , 107-106 או , 109 בעיקר על פי הכרוניקון של אוסביוס , אולימפיאדה . 107-106 = 221 אולם את אטיקוס , הנציב הנזכר בהיסטוריה ( שם , ( שבימיו אירעה פרשה זו , הציעה סמולווד לזהות עם Titus Claudius Atticus Herodes ולקבוע את זמנו לשנים . 103-99 ראה : 131-133 Legate of J udea under Trajan ' , s /? , s 52 ( 1962 ) , pp . E . M . Smallwood , 'Atticus ,
|
|