|
|
עמוד:83
של הדור הבתר אפוסטולי ועל כן משמרן של המסורות הקדומות והאותנטיות ביותר על תולדות הכנסייה . בהקשר לעיקרים דלעיל היה הגסיפוס הראשון שעשה שימוש ב'רשימות בישופים' שהוכיחו את קיומו של 'רצף המסורת' בכנסייה . 100 התחקותו אחר תהליכי העברת המסורת בכנסייה הקדומה , באמצעות עמידה על היווצרותה של שלשלת קבלה והנהגה בעלת יסוד אפוסטולי , ולדידו אף שושלתי ( ואולי אף מונארכי , ( הודגמה יפה בעדותו על מה שאירע בכנסיית ירושלים בדור שלאחר יעקב 'אחי ישר . הכרונולוגיה של ערב החורבן אצל אוסביוס ( בהשראת הגסיפוס , ( המסתיימת בכיבוש ירושלים בעקבות הריגת יעקב , פותחת מיד בסמוך פרק חדש בכנסייה זו י המסורת מספרת כי האפוסטולים ותלמידי האדון שהיו עדיין בחיים התקבצו מכל המקומות בצוותא עם אלה שהיו ממשפחתו של האדון ונועצו את מי למנות כיורש ליעקב והחליטו פה אחד כי שמעון בן קלופס ראוי לישב בכס המקומי . הוא היה , כך נאמר , בן דודו של המושיע , שכן הגסיפוס מספר שקלופס היה אחיו של יוסף [ אבי ישו . [ מסורת אנונימית זו , שמקורה אולי , שוב , בהגסיפוס , מצביעה על מעמדם החשוב של קרובי ישו , הן בהקשר להליך הבחירה של היורש ליעקב והן בהקשר לנבחר עצמו . 102 בחירתו של שמעון בן קלופס מיד לאחר החורבן לא נולדה בעקבות חלל שנותר בינו לבין קודמו . היא באה בעקבות החורבן , ששורשיו , בעיני בני הכנסייה המקומית , היו נעוצים בהריגת יעקב , ולפיכך נתפסה כהמשך טבעי . רגליים לדבר כי קירבתו המשפחתית של שמעון לישו , ולא היכרותו עמו — שהרי בעת שהוצא להורג הועלה על נס גילו המופלג 120 ) שנה , אולי מניין טיפולוגי ) — היתה מרכיב מרכזי בבחירתו כיורש . 103 אולם עדיין אין להסיק מכאן שבזאת ביקשה כנסיית ירושלים לקבוע עיקרון שושלתי בהיסטוריה של אוסביוס ; ראה בהקדמתו , שם , 2- 1 , 1 , 1 ( עמ' . ( 6 על ף , _81080 _^ רצף הירושה המוסדית או הרוחנית , כמונח המציין את שלמות המסירה הטהורה כנגד הסטייה של המינות של הגנוסטים , ראה : אירניאוס , נגד המינים , 2 , 3 , 111 ( עמ' . ( 10 בעיני הגסיפוס נתפסה שלשלת הבישופות בכל מקום כערובה למעברה הרצוף של המסורת המדויקת . אך ראה גם : L . Abratnowski , ' 51 a 5 oxTi : _^^ _nKTl ; pp . 164-165 Authority and Spiritual Power , Berkeley 1969 , H . Von Campenhausen , Ecclesiastical pp . 321-327 und _bpboq Xoyoc _, bei Hegesipp _' , ZKG , 87 ( 1976 ) , 100 אוסביוס 12-11 , 111 , he , ( עמ' ( 227-226 [ כנסיית ירושלים ;[ שם , 22 , iv ( עמ' ( 370 [ כנסיית רומא . [ על רשימות אלו ועל מקומם בהיסטוריוגראפיה של אוסביוס נערכו מחקרים רבים ומגוונים . ראה גראנט , אוסביוס , עמ' , 59-45 ושם ספרות נרחבת נוספת . 101 אוסביוס , 11 , 111 , he ( עמ' . ( 227-226 02 ראה להלן . על הסיבות לקביעה כי מסורת זו מקורה בהגסיפוס ראה לאחרונה : 1990 , pp . 82-83 Relativesof Jesus in the Early Church , Edinburgh R . Bauckham _, Jude and the 103 על גילו המופלג של שמעון ראה ! אוםביוס 6 , 32 , 111 , // £ , _> עמ' . ( 270 אולם לא בכך , כאמור , העיקר . עצם בחירתו של שמעון , קרובם של ישו ויעקב , גוררת עמה את ההנחה שהיה זה ניסיו ן ליצור בכנסיית ירושלים הנהגה שושלתית _, המבוססת על ירושת משפחה . הנחה זו הוצעה בידי התק : Kirchenrechts in den ersten zwei Jahrhunderten , und Entwicklung der Kirchenverfassung und des A . von Harnack , Entstehung ; Leipzig 1910 , p . 26 ומאז עד לאמצע המאה שלנו נתקבלה כמעט ללא עוררין , עד שעירער עליה פון קמפנהאוון בראשית שנות החמישים ( ראה הגירסה האנגלית של מאמרו [ לעיל , הערה , [ 24 עמ' 10 , 5 ואילך . ( טיילור , הנוצרים , עמ' , 34-33 העלתה הצעה לראות בכינוים העמום של קרובי ישו אצל אוסביוס —
|
|