|
|
עמוד:75
עם הירידה המתמשכת בסמכותה ובהשפעתה של כנסיית ירושלים על קהילות הנוצרים שמחוץ לה , בעיקר בגולה , ספק אם לאחר מות יעקב ניתן היה עדיין לשקם סמכות זו וספק אף אם היה רצון לכך . בעדות מאוחרת , שאליה נשוב להלן , מסופר כי לאחר החורבן 'נאספו מכל עבר שרידי האפוסטולים ... ובעצה אחת עם קרוביו של ישו ... בחרו כיורש ליעקב בשמעון בן קלופס "' ( בן דודו . ( בין אם נקבל מסורת וו כפשוטה בין אם לאו , יש בה כדי לקבוע כי לא נעשה ככל הנראה מאמץ מיידי למלא את החלל שנוצר בהנהגת כנסיית ירושלים עם הסתלקותו של יעקב " . מה אירע אפוא בכנסיית ירושלים באותן שנים שבין מות יעקב לבין מינויו של שמעון בן דודו ליורשו , היינו , בין שנת 62 לראשית שנות השבעים ? זהו , אל נכון , פרק עלום בתולדות כנסיית ירושלים . למעלה ממאתיים שנים מאוחר יותר , מעיד אוסביוס ב'היסטוריה' שלו כדברים האלה : . .. נוסף על הכל , יעקב , שהיה הראשון שמונה לאחר עליית מושיענו לכס הבישופות בירושלים , עבר מן העולם , כפי שתואר לעיל , והאפוסטולים האחרים גורשו מיהודה ... אך כנגד זאת נצטוו אנשי כנסיית ירושלים על ידי בת קול , שהופיעה לאלה בעיר הראויים לכך , כי עליהם לעזוב קודם למלחמה ולדור באחת מערי ה ? ךיאה = ] עבר הירדן , [ אשר קראו לה פלה = ] פחל . [ ולשם היגרו אלו מירושלים שהאמינו בישו . השתלשלות העניינים שתיאר אוסביוס להלן נומקה בגורלה של העיר , שנחרץ בשל פשעיה ; אך לפי מה שתיארנו לעיל , התבקשה לכאורה מעצמה . אוסביוס עצמו , בהמשך דבריו ותוך התעלמות מן המסורת הזו , הביא את המסורת על אותה התכנסות שבסופה נבחר שמעון בן קלופס לרשת את יעקב בכנסיית ירושלים " . הוא לא ראה כל צורך ליצור הרמוניזציה בין שתי המסורות ; אולי סמך על כך שציין כי לשם בחירת יעקב נתכנסו האפוסטולים מכל עבר . כשני דורות מאוחר יותר כתב אפיפאניוס מסלאמיס דברים מפורשים יותר " . על פיהם , בעת ששהה עקילס , קרובו של הקיסר הדריאנוס _, גלילי , ' דברי הקונגרס העולמי השמיני למדעי היהדות , ב , ירושלים תשמ"ב , עמ' 57 . 3-2 בראש וראשונה באנטיוכיה . ראה על כך : r . r . Hann , JRH , 14 ( 1987 ) , pp . 345-350 Charisma and Conflict in the First Century ' , 'Judaism and Jewish Christianity in Antioch : 58 אוסביוס , 11 , 111 , he ( עמ' . ( 228-226 אף שהדבר לא נאמר במפורש על ידי אוסביוס , אפשר כי גם מסורת זו מקורה _בהגסיפוס , שכן היא עולה בקנה אחד עם תפיסתו ההיסטוריוגראפית ועם מחקריו על שלשלת המסירה בכנסייה . כך קבע הלטון ]) לעיל , הערה , [ 33 עמ' . ( 689 אין אוסביוס מוסר היכן נאספו האנשים שבחרו בשמעון , אם בפחל שבעבר הירדן המזרחי , או בירושלים , כפי שמעיד בפירוש אפיפאניוס ( ראה להלן . ( וראה עוד להלן על יד הערות 59 . 70-68 אוסביוס מוסר _בכרוניקון שלו לשנת , 62 לאחר ציון מותו של יעקב , ששמעון נבחר ( עמ' . ( 183 מכוח סמיכות זו נמצא כי התעלם מן המסורת על היציאה לפחל ובחירתו של שמעון לאחר החורבן . ספק בעיני אם יש לקבל את קביעתו של וורד כי הגסיפוס או מקורו , בהסמיכו את מותו של יעקב למצור של אספסיאנוס _, ביקש בעצם לתארך את הוצאתו של יעקב להורג לשנת 67 ולא כמקובל לשנת . 62 ראה : Centuries ' , ANRW , II , 26 . 1 ( 1992 ) , p . 803 R . B . Ward , 'Jamesof Jerusalem in the First Two 60 אוסביוס , 3-2 , 5 , 111 , he ( עמ' . ( 196 מסורת זו נעדרת מן הכרוניקון של אוסביוס ; תיארוכה ב'היסטוריה' הוצע לאחר הציון הכרונולוגי של תוס שלוש עשרה שנותיו של נירון ובשנתם של גלבה _ואיטו ( שם , שם , ו , , ( 5 היינו : שנת 61 . 68 / 69 אוסביוס , 62 . 11 , 111 , he אפיפניוס , על המידות והמשקלות , 15 ( כת"י סורי , עמ' , 542 תרגום , עמ' . ( 31-30
|
|