|
|
עמוד:65
כמנהיגה של קהילת האם בירושלים מידי האפוסטולים , ובשל כך נחשב בהיירארכיה המקומית בירושלים כדמות מן הדיוטה הנמוכה יותר ? לפי זמנם , פרקים אלו בתולדות כנסיית ירושלים אינם חלק מסקירתנו , אולם בכל זאת יש בהם מפירורי המידע ההיסטורי המוצק היחידים שבידנו על פעילותו של יעקב , להוציא , כמובן , את חלקו בפרשת הוועידה האפוסטולית הראשונה בשנת . 48 _י פירורים אלו הפכו ביד בעלי מסורות מאוחרות יותר חומר ליצירת הדימוי ההיסטורי הבלתי אחיד של דמות זו " . קשה להפריז בחשיבותו של דימוי היסטורי זה . שכן , עם חילופי התקופות בכנסיית ירושלים ומעברה מכנסיית נימולים לכנסיית גויים , ועל רקע משמעותו וערכו הסגולי הרב של מושג 'המורשת האפוסטולית , ' נולד הצורך להפך בעברה של הכנסייה _ובדימוןם של מנהיגיה מייסדיה . העיסוק בדימויו ההיסטורי של יעקב היה למרכיב מרכזי ב'בניית העבר' של כנסיית ירושלים במהלך המחצית השנייה של המאה הב . ' עם זאת , ראוי לציין כי חלק ניכר משלל המסורות שנתהוו סביב דמותו של יעקב היה אזוטרי ולא השפיע ישירות על דימויו ההיסטורי המקומי , שמצא את דרכו להיסטוריה של אוסביוס . ' לפיכך , בעטיו של המהפך שהתרחש בכנסיית ירושלים במהלך המאה הב , ' עלינו למקד עיוננו בעיקר באותן מסורות שעליהן השתית אוסביוס את תיאור ראשיתה של הכנסייה הירושלמית . באמצעות מסורות אלו , שמקורן לפחות בחלקן במסורות יהודיות נוצריות , ניתן יהיה לבחון מקצת מן התהליכים שאירעו בכנסייה זו למן אמצע המאה הב' ואילך . עיקרה של המסורת הנוצרית המקומית בדבר יעקב נוגעת לפרשת המרטיריון שלו , שמבין שיטיה מצטיירת . o _/ A . C . Johnson , Princeton 1951 , pp . 143-151 in Roman Economic and Social History in Honor of the Lord' , P . R . Coleman-Norton ( ed . ) , Studies גם בשאלת השתייכותו למעגל הקרוב ביותר לישו , כאחד מי"ב השליחים , או שמא למקום נמוך יותר בהיירארכיה הקדומה של הכנסייה , יש רמזים סותרים בברית החדשה , בעיקר מצדו של פאולוס , ראה למשל : באיגרת אל הגלאטיים א יח-יט ומשם ניתן ללמוד לפי אחד הפירושים כי יעקב נחשב לאחד 'השליחים , ' אולם על פי האיגרת הראשונה אל הקורינתיים טז א-ז ייחס פאולוס ליעקב חשיבות משנית בלבד ; קשה להפריד בין עדותו ההיסטורית של פאולוס ליסודות האוטוביוגראפיים _והתיאולוגיים הפולמוסיים החריפים באיגרות אלו — ובעיקר באיגרת אל הגלאטיים , שנכתבה עדיין תחת רושמו של המתח הראשוני עם כנסיית האם בירושלים , שבראשה עמד יעקב — על מהות הבשורה אל הגויים , ולפיכך ההכרעה כאן אינה כה פשוטה . על מקומו באותה ועידה והשפעתו על מהלכיה ראה : . Decree , NTS , 23 ( 1976 / 7 ) , pp . 428-444 D . R . Catchpole , 'Paul , James and the Apostolic די אם נשווה את דימויו המוצק של יעקב בעיני הגסיפוס , כ'יורשו של ישו , ' שכינוהו יעקב 'הצדיק' ( אוסביוס , 23 , 11 , he [ עמ' — ([ 166 דימוי שמקורותיו ככל הנראה יהודיים נוצריים ( ראה לעיל , הערה , 12 וראה עוד להלן ) — לזה שהעלה של קלמנס מאלכסנדריה בספרים השישי והשביעי _0 ז 0 _^ _0 _קז 1 ' הקווים' ( אוסביוס 5-3 , 1 , 11 , // £ , [ עמ' , ([ 104 כדי להבחין כי דימוי זה מתון ביחס לקודמו . מסורות אלו על דימויו של יעקב , ובעיקר מקומ ן בהיסטוריה הכנסייתית של אוסביוס , טעונות עיון נפרד . עם זאת על דימוייו השונים של יעקב בספרות הנוצרית ראה כעת בהרחבה : פרצ'ר , יעקב אחי האדון . 16 מסורות אלו נשתקעו , כאמור , במסורות גנוסטיות ( ראה לעיל , הערה ( 12 ובמסורות אזוטריות שונות בכנסייה הסורית , ושולבו בשלהי המאה הד' בחיבור הסורי 'תורת אדאי' , ( Doctrina Addai ) שנתחבר כנראה בשלהי המאה הג . ' עיין : M . Van Esbrock , _I _^ T \ orientaux , Geneve 1988 , pp . 211-219 Contributions a I ' e ' tude des Christianismes grad ( V e sie ' cle )' , Melanges A . _Guillaumont : 'Le manuscrit syriaque , Nouvelle Serie 4 de Lenin- תואר בחיבור זה כמנהל הכנסייה הירושלמית וכמבקרה — מונח שמקכילתו מצויה במגילות מדבר יהודה , ועל כך ראה : י' ליכט , מגילת הסרכים , ירושלים תשכ"ה , עמ' . 116-115
|
|