|
|
עמוד:59
אפשר כי גורם נוסף דירבן את חז"ל לדרוש את התפילה אל עבר ירושלים , והדברים נוגעים להתפתחויות מקבילות בקרב הכנסייה במאות הראשונות לסה"נ . חוקרים שונים " ציינו לדבריו של חילכסי , מראשי כת יהודית נוצרית בשלהי המאה הראשונה , שציווה על המאמינים לפנות דווקא אל עבר ירושלים בתפילה , לא למזרח ולא לכל רוח אחרת . גם אירניאוס , הבישוף של ליון במאה השנייה , במסגרת התרסתו על מעשיהם המגונים של האביונים ( אף היא כת יהודית נוצרית , ( סבור כי בני הכת 'כה מושפעים מן היהדות , עד שמעריצים את ירושלים כאילו בית האלהים עדיין היה שם " . ' ודאי , זיקתם של הללו לירושלים נבעה בעיקר מהיות העיר מקום התגלותו ותחייתו של ישו ; אך כמו במקרים אחרים אפשר כי כמה מחכמי התלמוד ביקשו ליצור חייץ בין הקהל הנתון למרותם לבין קבוצות יהודיות נוצריות , ועל כן מיעטו בזיקה לירושלים בכך שהדגישו ששכינה בכל מקום . ברם , ככל שעבר הזמן , נתמעט מנהג זה של פנייה לירושלים בתפילה בקרב נוצרים כלשהם , ובה בשעה גבר בכנסייה המנהג לפנות לכיוון מזרח . דבר זה היה ידוע לכל מי שחי בארץ ישראל החל בתקופה הביזאנטית , שכן האוריינטציה של הכנסיות שנבנו אז , ברובן המכריע , היתה למזרח " . אפשר כי התפתחות זו השפיעה במישרין על גישת החכמים לנושא . אמנם כשלב ראשון , בספרות התנאים , מצינו כי 'אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח' ( תוספתא , מגילה ג ( ד ) כב [ עמ' , ([ 360 וכבר שיערו חוקרים 74 כי הדבר נעשה להוציא מלבן של מינים ( שהושפעו כנראה מעובדי השמש למיניהם ( " שהשתחוו למזרח , ולמנוע פנייה דווקא למזרח בבתי כנסיות על ידי פתיחת הפתח לרוח זו * . ואולם , ככל שהנוצרים זנחו את הפנייה לירושלים לטובת המזרח , יכלו חכמי ארץ ישראל ליצור חייץ נוסף בין היהודים לבין המינים על ידי ההקפדה כי התפילה תכוון אך ורק לכיוון ירושלים . אין לדעת אם זו אכן הסיבה היחידה או המכרעת לדבר , אך עובדה היא כי מרבית בתי הכנסת בארץ ישראל מתקופת התלמוד מצטיינים — בצורה זו או אחרת — באוריינטציה כלפי ירושלים . וכך עלה בידי החכמים לכרוך יחד את שתי הפניות , זו שבגוף וזו שבלב : בניין בית הכנסת דאג לכוון את פניו של האדם מישראל אל עבר ירושלים , ובה בשעה פעל תוכנה של התפילה לכוון את הלב ואת הפה אליה , בבקשה : 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב . ' 71 ראה הספרות שציין אורבך , חז"ל , עמ' , 48-47 הערה ; 81 וראה גם : ספראי , קדושת א"י וירושלים , עמ' , 358-357 וכן : stifter und sein Werk _, Leipzig 1912 , pp . 11 ff . W . Brandt , Elchasai : Ein Religions- 72 אירניאוס 73 Contra Haereses 1 , 26 , 2 ( PG , 7 , col . 686 ) , ראה : צפריר , _pK ישראל , עמ' , 244 הערה ; 251 הזיקה האפשרית בין כיווני התפילה ביהדות לבין המנהגים השונים בכנסייה הנוצרית הקדומה , והשפעתם על בנייתם של בתי כנסת וכנסיות , נידונו בכמה מחקרים . ראה : 28 ( 1957 ) , pp . 181 203 ; J . Wilkinson , 'Orientation , Direction in Synagogue and Church ' , HUCA , F . Landsberger , 'The Sacred Jewish and Christian ' , / I _> £ _g 16 , ( 1984 ) , pp . 16-30 74 העיר על כך לפני מעט פחות ממאה שנה י' שור , בפירושו לספר העתים , קראקא תרס"ג , עמ ' ; 273 וראה : ליברמן , תוספתא כפשוטה , סדר מועד , חלק ה , עמ' . 1200 75 אבל השווה : לנדסברגר ( לעיל , הערה , ( 73 עמ' . 195-194 76 ואכן ציין שור ( לעיל , הערה , ( 74 לבבלי , בבא בחרא כה ע '' א , לדברי רב ששת ( שהיה סומה , ( שאמר לשמשו : 'לכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח' ( היינו : לכל רוח העמידני להתפלל חוץ ממזרח , ( ולא שאין שם שכינה אלא 'דמורו בה מיני . '
|
|