|
|
עמוד:57
ואולם , ברור שחורבן העיר בידי הרומאים ומעמדה הבזוי המתמשך הטביעו את חותמם על אזכורה של ירושלים בתפילה , ובעיקר בזו שקבעו החכמים ליום האבל הלאומי . שכן אמרו חכמים ו בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע . מהו אומר ? רחם הי אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך , ועל העיר האכילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים , ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים , ולישראל עמך נתתה נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה , כי באש היצתה ובאש אתה עתיד לבנותה " . .. ואולם , לא זו בלבד שחז"ל ניסחו תפילות לזכר ירושלים ובעד בניינה המחודש , אלא שגם דיברו על תפילה לכיוון ירושלים . ודאי , דברי החכמים על כיוון התפילה מעוררים שאלות תיאולוגיות מובהקות , הנוגעות לא רק למעמדה של העיר בתורת חז"ל , אלא גם למהות האלוהות כפי שהבינוה . שהרי קיים מתח ברור בין הרעיון ש'שכינה בכל מקום' ( בבלי , בבא בתרא כה ע"א , בשם תנא דבי רבי ישמעאל , ( לבין הרצון או הצורך שמרגיש הכלל או הפרט לנתב את תפילותיו לכיוון מסוים כדי להמחיש את קרבת האל ואת נוכחותו . כמו בנושאים אחרים , גם כאן מעוגנת היתה תפיסתם של חכמים בראש ובראשונה במה שמצאו במקרא . אל דברי שלמה על תפילתם של שבויי ישראל בנכר — 'והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם , העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך : ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם' ( מלכים א , ח מח-מט ) — בוודאי הצטרפה גם הידיעה על דניאל שהתפלל בכיוון הפתח בעלייתו כנגד ירושלים ( דניאל ו יא . ( ואולם , חורבן בית המקדש והעיר ירושלים בשנת 70 לסה"נ יכול היה להעמיד סימני שאלה לגבי המשכו של מנהג זה , ובייחוד לאור אותן רעות שגרסו ש'כיוון שגרמו העוונות ונחרב בית המקדש סילק שכינתו בשמים . ' על כל פנים , ההלכה התנאית עודדה את הכיוון הפיסי של התפילה אל עבר ירושלים ומקום המקדש , אם כי לא תמיד ברור מה הזיקה ( או סדר העדיפות ) בין הפנייה הפיסית אל עבר רוח מסוימת לבין הכוונה שבלב " . לכאורה מעמידה המשנה את הכיוון הפיסי בעדיפות ראשונה , ורק אם ' אינו יכול להחזיר את פניו , יכון את לבו כנגד בית קדש הקדשים' ( ברכות ד ה . ( בדומה לכך מצינו בברייתא בתוספתא ( ברכות ג יד-טז ; מהדורת ליברמן , עמ ' : ( 16-15 סומה ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות , מכוונין את לבם כנגד אביהם שבשמים ומתפללין , שנ [ אמר ] 'והתפללו אל ה" וגו . ' העומדים בחוצה לארץ מכוונין את לבמ כנגד ארץ ישראל ... 66 ירושלמי , ברכות ד , ח ע"א ; ירושלמי , תעניות ב , סה ע"ג ; על השינויים ( כמו בין 'רחם' ו'נדום ( ' וההוספות לברכה זו במשך הדורות ראה : י' אלבוגן , התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית , תל אביב תשל"ב , עמ' ; 97 השווה גם : י' היינימן , התפילה בתקופת התנאים והאמוראים , ירושלים תשכ"ד , עמ ' 67 . 49-48 ראה : אורבך , חז"ל , עמ' . 50-44 _*» מדרש תהלים יא ג ( מהדורת נובר , מט ע"ב ;( על דעה זו חולק רבי אלעזר בן פדת , הסבור ש'השכינה לא זזה ממקומה' ( מדרש תהלים שם ;( השווה גם : תנחומא , שמות י ( מהדורת בובר , עמ' _»» . ( 6-5 וראה ו אורבך , חז"ל , עמ' , 45 הסבור ש'כוונת לב ... תרתי משמע : כיוון הגוף וכיוון המחשבה . '
|
|