|
|
עמוד:53
הרצון לשמר את ירושלים בטהרתה סייע בידי החכמים להפקיע את העיר ממציאות קונקרטית , שבנסיבות אחרות בוודאי היתה גורמת להכרעה מחמירה יותר . ידועה בהקשר זו דרשתו של רבי יהושע בן לוי ' 1 "ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" — עיר שהיא עושה כל ישראל חברים' — " כלומר , בימי העלייה לרגל העלימו עין מטומאתם של עמי הארץ וקבעו שכולם בחזקת 'חברים , ' הנאמנים על ענייני טומאה וטהרה . הרצון להקל על עולי הרגלים נתן את אותותיו גם בסדרת טקסים שנעשו באיזור הר הבית , כגון הצגת כלי המקדש לעיני כל , אף שהדבר היה כרוך בסכנת טומאה שחייבה , לאחר מכן , טבילת כלי המקדש ( משנה , חגיגה ג ז . ( כמובן , ייתכן שחלק מן ההקלות שנהגו בירושלים לא נבעו דווקא ממעמדם של העיר וקדשיה בעיני החכמים , אלא מקורם בעימות שבין אבותיהם הרוחניים של חכמי המשנה והתלמוד , היינו הפרושים / החכמים , לבין מעמד הכוהנים , שהפגינו הקפדה יתירה ( מדי ) בכל הקשור לענייני טומאה וטהרה ' ) שטומאת הסכין היתה להן קשה יותר משפיכות דמים' — תוספתא , יומא א יב \( י ובכל זאת ניכר כי גם מעמדה המיוחד של ירושלים הצדיק את הפקעת העיר מן הנורמות ההלכתיות הרגילות , גישה כזאת עולה גם מן האנקדוטה הבאה שסיפרו התנאים : אמר רבי שמעון בן עזאי : מעשה שנמצאו עצמות בירושלם בדיר העצים ובקשו חכמים לטמא את ירושלם , אמר להם ר' יהושע . בושת היא לנו וכלימה שנטמא את ביתינו ( תוספתא , עדיות ג ג ; בבלי , זבחים קיג ע"א . ( עד כמה נתקיימה גישה ייחודית זו כלפי ירושלים עוד בבניינה קשה לדעת , ואפשר שהדברים נאמרו מתוך גישה אוטופית מאוחרת , שסירבה להשלים עם הרעיון של טומאה בעיר הקודש והמקדש . אך אין גם ספק שבכמה וכמה תחומים היו לדברי חז"ל בסיס כלשהו בזיכרון ההיסטורי הלאומי , ועליו יכלו לתלות את דבריהם , אף אם הזמן הביא לעתים לטשטוש ואידיאליזציה . קדושתה של ירושלים מעמדה המיוחד של ירושלים נובע לא רק מהיותה נכס לאומי , אלא מן הקדושה המהותית שנקשרה לעיר בנסיבות היסטוריות , ואשר ברבות הימים נותקה מן התהפוכות הפוליטיות והפכה לנצחית ובלתי משתנית בתפיסת חז"ל . לפי המשנה , ניתן לדבר על מדרג של קדושה : 'ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות' ( כלים א ו ... ( " ירושלמי , חגיגה ג , עט _ע"י ; בבלי , שם , כו ע"א ; לעניין כולו ראה : ספראי _, העליה לרגל , עמ' . 141-135 בגישה הפוכה לחלוטין ל'קולות' שהחילו חז"ל על ירושלים נקטו אנשי אחת הכיתות של מדבר יהודה , לפחות על פי הנאמר ב'מגילת המקדש . ' בעל המגילה מרחיב את איסורי הטומאה השייכים לכאורה רק למשכן ולמחנה השכינה ומחיל אותם על 'עיר המקדש' כולה , ראה : י' ידין _, מגילת המקדש , ירושלים תשל"ז , עמ' 215 ואילך ' ) והעיר אשר אקדיש לשכין שמי _ומקדןשי בתוכה ] תהיה קודש וטהורה מכול דכר לכול טמאה אשר יטמאו בה כול אשר בתוכה יהיה טהור , ' מגילת המקדש , עמ' מז 58 . ( 5-3 : ראה : אורבך , חז"ל , עמ' . 520-519 , 513 5 » ראה : מ"ד הר ' , ירושלים , המקדש והעבודה במציאות ובתודעה בימי בית שני , ' ספר שליט , עמ ' ; 177-166 ל'הלכות ירושלים' ראה הביבליוגראפיה שציין בעמ' , 174 הערה . 74
|
|