|
|
עמוד:51
אין משכירין בתים בירושלם _, מפני שהן של שבטים ; ר' לעזר כי ר' שמעון אומר אף לא המטות ( תוספתא , מעשר שני א יב [ מהדורת ליברמן , עמ ' . ([ 246 מכיוון שלפי תפיסה זו לא נהנו תושבי ירושלים בעירם ממעמד משפטי עדיף על פני אלפי עולי הרגל , עלתה מייד שאלת החוקיות של כל ניסיון מצד תושבי העיר ליטול שכר דירה מעולי הרגל עבור הארחתם בשעת שהייתם בעיר . הברייתא בהמשך התוספתא שם ( מעשר שני א יג [ עמי ([ 246 מרמזת לפתרון שמצאו בעלי הבתים 1 'עורות של מקדשין _, בעלי אשפיזין ( כלומר , המארחים ) באין ונוטלין אותן בזרוע . ' הדברים מפורשים יותר באבות דרבי נתן ( נו"א , לה [ עמ' : ([ 104 מה היו עושים מהם ( היינו : בעורות הקדשים ?( רבן שמעון בן גמליאל אומר נותנין אותם לבעלי אושפיזין . אכסניין היו שרויין מבפנים ובעלי אושפיזין מבחוץ , אכסניין מערימיף 5 ונוטלים כבשים המצויירים ו 0 _ז המצומרים ) שעורותיהן יפים בארבע ובחמש סלעים ובהם היו אנשי ירושלים משתכרין . כלומר , מעמדה המשפטי המיוחד של ירושלים מנע מבעלי הבתים שבה ליטול שכר דירה מאת עולי הרגל , ועל כן נמצאה דרך ליהנות את בעלי הבתים ( על ידי מתן עורות הקרבנות , ( עד כדי כך , שהיו מוכנים לפנות את בתיהם לחלוטין , והיו 'אכסניין שרויין מבפנים . ' מעבר להיבט המשפטי , אין ספק שגם כאן ביקשו חכמים לראות בנעשה בירושלים בימי הבית גילוי מובהק של רצון טוב מצד כל חלקי האומה , ועל כן מנו בין הנסים שנעשו שם י 'לא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים' ( משנה , אבות ה ה ;( וכן לא אמר אדם 'לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים ... לא מצאתי מטה שאישן עליה בירושלים' ( אבות דרבי נתן , נו"א , לה [ עמ' . ([ 103 העדר בעלות פרטית על ירושלים גרר אחריו הלכות נוספות ו 'אין הבית חלוט בה' ( בבא קמא פב ע " ב , ( היינו , שבניגוד ל'בתי ערי חומה , ' הנחלטים כיד הקונה עולמית אם המוכר אינו גואל את הבית בתוך שנה ממכירתו , בירושלים אין דין זה נוהג , שהרי התורה אומרת 'וקם הבית אשר בעיר אשר לו חמה לצמיתת לקנה אתו' ( ויקרא כה ל , ( והרי 'לא נתחלקה ירושלים לשבטים , ' ועל כן אי ן כלל קניין לבתים בירושלים ( בבא קמא , שם " . ( ההערמה היתה בכך שעולי הרגל היו קונים כבשים מגודלי צמר , ועל כן משובחים במיוחד , בכסף מעשר שני , וכך הוציאו כסף מעשר שני לחולין . הם דאגו לקנות דווקא כבשים בעלי עורות משובחים , כדי שבעלי בתים יקפצו עליהם וירצו לקבלם כשכר פינוי בתיהם עבור עולי הרגל ; לעניין כולו ולנוסחים השונים של מסורת זו ראה : ליברמן , תוספתא כפשוטה למעשר שני , עמ' , 724-723 וכן : ספראי , העליה לרגל , עמ' 134-133 והערות 90 , 89 ו 94 . עמ' 64 ו . גם יוסף בן מתתיהו ופילון ראו בנעשה בעיר בימי העלייה לרגל גילוי של אחווה לאומית , ראה ו ספראי , שם , עמ' . 134 " ראה : ביאלובלוצקי , ירושלים בהלכה , עמ' , 22 הסבור שכוונת התורה בדין ערי חומה היתה , שעל ידי מכירת בית לאדם זר לצמיתות , תהפוכנה ערי ישראל למעורבות ומיושבות על ידי בני שבטים שונים ; ירושלים לא היתה זקוקה לתקנה כזאת , לדעתו , שכן היתה ממילא מיושבת בכל השבטים , ודווקא כאן ביקשה ההלכה לשקוד על זכויותיהם של מתיישבי העיר הראשונים . בצורה דומה ביקש ביאלובלוצקי
|
|