|
|
עמוד:5
מהכתוב בחיי יוסף ( למעלה עמ' ( 3 הסיקו חוקרים כי שטח גדול מאוד מסביב לעיר הפך ל'אחוזת הלגיון , ' אדמות שהופקעו מיהודים , 12 ברם , יש לדחות תיאוריה זו . באופן כללי ידוע מעט מאוד על אדמות לגיונריות , ואין שום מידע על תופעה זו בירושלים . יוסף בן מתתיהו כותב רק שאדמותיו הפרטיות בירושלים איבדו את ערכן ולכן _העגיק לו טיטוס אדמות אחרות . יוסף רצה להדגיש כאן את נדיבותו של טיטוס כלפיו < מעמד הקרקע באיזור לא עניין אותו כלל במקום זה . אמנם , במקום אחר הוא מתייחס לעניין ( מלחמת , ז , , 216 לעיל , ( ומדגיש שם שלא נוסדה עיר חדשה במקום ירושלים , צעד שהיה גורר מטבעו הפקעות בקנה מידה גדול ; אלא שאדמות מסוימות הועברו לידי שמונה מאות חיילים משוחררים שהתיישבו באמאוס . אפשר לזהות את המקום בוודאות במוצא , מערבית לירושלים , ששמה הערבי 'קולוניה' משמר את הצליל הרומי . קיימת עדות מספקת לקיומו של יישוב וטראנים שם , והדבר מאשר חלק זה של דברי יוסף . כמובן , אמיתית גם קביעתו שלא נוסרה עיר אחרת במקום ירושלים . עקרונית , אפשר לפקפק במהימנותו כשהוא כותב על שחרור האדמות היהודיות , אבל כאן אין סיבה מיוחדת לכך . שכן , בדרך כלל , יוסף בן מתתיהו איננו ממעיט מחומרת צעדיו של אספסיאנוס ואיננו מכחיש שאכן הופקעו קרקעות של מורדים . עד כאן מצב העיר כפי שהוא עולה מדברי יוסף בן מתתיהו והמקורות האפיגרפיים 1 העיר נהרסה ולא שוקמה , _ ישב בה חיל מצב קבוע — מפקדת הלגיון העשירי ומספר לא ידוע של חיילים . הם היו מרוכזים במחנה אחד או יותר , שמקומו לא אותר בוודאות עד כה . אין מידע על שינוי מעמדה של ירושלים , ועקרונית לא הוטל איסור על יהודים להיכנס אליה ולהתגורר בה . הדברים האלה מסתברים גם ממקור נוסף , אחד המקורות הנדירים המתייחסים לירושלים בתקופה זו . _איסביוס , בספרו 'ההיסטוריה של הכנסייה' , ( 5 jv , HE ) כותב : עד מצור ירושלים בידי הדריאנוס היו חמישה עשר בישופים בירושלים . אומרים שכולם היו עברים במוצאם , אשר קיבלו בצורה מכובדת את הכרת המשיח , עד שנחשבו ראויים אפילו לתפקיד של בישוף על ידי מי שהיתה להם סמכות לדון בדברים אלה . שכן הכנסייה כולה היתה מורכבת מעברים מאמינים מזמן השליחים ועד למצור בזמן שהיהודים שבו ומרדו נגד הרומאים [ כלומר , מרד בר כוכבא ] ונכנעו במלחמה גדולה . משום שזה היה סוף הבישופים הנימולים יש לרשום אותם כאן החל בראשון .... בהמשך מופיעה רשימת שמות , שרובם יהודיים מובהקים . שלושה מאישים אלה מוזכרים גם במקומות אחרים בספרו זה . רק לאחר מרד בר כוכבא ואיסור על כניסת יהודים לירושלים ניתנה ההגמוניה לבישופים שמן ה'נוכרים . ' אוסביוס שנא את היהודים שנאה עזה , אבל את ספרו כתב בארץ , ואין סיבה לפקפק כאן באמיתות דבריו . להיפך 1 בדרך כלל הוא מעדיף שלא להדגיש את הרקע היהודי של הנצרות . ואם היו יהודים 11 ראה : ב' איזק _, 'אדמת יהודים בפרובינקיה יוריאה לאחר שנת 70 לספירה , ' א' אופנהיימר , א' כשר וא'רפפורט ( עורכים , ( אדם ואדמה כאח ישראל הקדומה , ירושלים תשמ"ו , עמ ' . 94-87 נ ' לזיהוי ראה : שירר _, ההיסטוריה של העם היהודי , א , עמ' '" . 513-512 אוסכיוס . 12 , 32 , 11 , 111 , he ,
|
|