|
|
עמוד:12
היסטוריוגרפיה , נבואה וחכמה . תשומת הלב במחקר זה הופנתה לשלבי ההתפתחות באמונת ישראל ובמוסדותיו הפולחניים יותר מאשר להבחנה בין החוקים עצמם מבחינת מוצאם , תכונותיהם המשפטיות והעקרונות החברתיים המשתקפים בהם . חסר זה נתמלא במידה מסוימת על ידי תלמידיהם וממשיכי דרכם מאסכולת 'תולדות המסורות' של המאה העשרים , ובמיוחד על-ידי החוקר א . אלט במחקרו "מקורות החוק הישראלי . " על יסוד הבחנות צורניות וסגנוניות בניסוח החוקים הבחין אלט בין קבוצות חוקים שונות שנשתזרו יחד כבר בקובץ הקדום של חוקי התורה , זה המכונה ספר הנייח . ( שמ , ' כא-כג ) ועל פי ניסוחם הגדירם לשני סוגים עיקריים : קזואיסטי ואפודיקטי . על פי מאפייניהם הצורניים סוגיים שיער את מקורות צמיחתם ואת מאחזם החברתי-משפטי . לדעתו , הראשון קשור ביסודו עם חוקים אזרחיים חילוניים לפי טבעם , העוסקים ביחסים בין אדם לחברו ומיועדים להנחות את השופטים ( המקומיים והלא מקצועיים ) בבואם לפסוק דין . בתוכנם , ובעיקר בניסוחם כמשפטי התניה , הם דומים לסוג שהיה רווח , אם לא בלעדי , של חוקי המזרח הקדום שנמצאו בקובצי חוקים בבבל , אשור וחת , למן האלף השני לפנה"ס , והיוו על כן מורשת משפטית שישראל נחל משכניו . הסוג השני מאופיין על-ידי ציורים מוחלטים ומייצג , לדעת אלט , את הצורה המשפטית הישראלית המקורית . את מאחזו החברתי משפטי מוצא אלט בטקסים הפולחניים המציינים את מעמד הברית שבין ישראל לבין אלוהיו , המלווים בהכרזת איסורים מוחלטים בשם ה , ' בעיקר במה ששייך למצוות שבין אדם למקום , אך גם במצוות שבין אדם לחברו , דוגמת עשרת הדברות . תרומתו של אלט להבנת הרקע התרבותי משפטי שקדם לעריכת חוקי התורה , הסתייעה לא במעט במידע שנצטבר על חוקי המזרח הקדום ועל נוהלי המשפט שנתקיימו בו , אלא שבינתיים נתפתח והעמיק החקר המשווה של חוקי המזרח הקדום , וכמה ממימצאיו שוב לא תאמו את הבחנותיו הטיפולוגיות של אלט . המחקר המשווה של החוקים , שהחל עוד בראשית המאה הנוכחית והפך כמעט לדיסציפלינה בפני עצמה , תרם תרומה חשובה לחקר החוק המקראי . דינים ומונחים משפטיים המופיעים בחוקי התורה הושוו עם אלה שבקובציחוק קדומים ממיסופוטמיה וחת , והזיקה שביניהם , אף שנתפרשה בדרכים שונות ( ישירה , עקיפה , אוניברסלית , ( היוותה משענת נוספת לפרשנות המשפטית של חוקי התורה - לעתים כמשלימה את הפרשנות המסורתית ולעתים אף בעימות עמה . כך נוספו לבחנים הפנים-מקראיים בפרשנות החוק , שאיפיינו את המחקר המקראי הקלאסי , ולמסורת ההלכתית שנתקיימה בישראל בחתך לאורך , בחנים חיצוניים שעל פיהם ניתן לפרש ולהעריך את
|
|