|
|
עמוד:12
א . שאלת המחקר המרכזית : מה קדם , ההלכה או המעשה ? מטרתו של ספר היסטורי זה היא לספר את תולדות כתשעים שנות "החינוך המשותף , " שמו של החינוך בקיבוץ כפי שהוגדר על ידי מייסדיו מדגניה , ערב מלחמת העולם הראשונה , ועד 254 הקיבוצים החילוניים במדינת ישראל של סוף המאה העשרים , המשתייכים כיום ל"תנועה הקיבוצית . " זו התאחדה בשנת 2000 מהקיבוץ הארצי ( קבה"א ) והתנועה הקיבוצית המאוחדת ( תק"ם , ( ובעברם היו חלק משלוש התנועות הקיבוציות הגדולות בגלגוליהן ההיסטוריים 16 . קיבוצי תנועת "הקיבוץ הדתי" מרכזיים ביותר בתולדות הקיבוץ , הציונות ומדינת ישראל - אך הדיון בחינוך הדתי ובשני בתי הספר שלו מחייב פירוט שונה ונרחב בהרבה מהיקפו של ספר זה . הסיפור ההיסטורי שלפנינו מתמקד במערכת חינוכית של תנועה אידיאולוגית , ועל כן לא ניתן שלא להתייחס בו לתיאוריה שעליה התבסס החינוך המשותף ( מבלי שתנותח השפעת החינוך המשותף על זרמי הציונות והסוציאליזם ועל ה"ריאליזם האוטופיסטי" בכלל - סוגיה נכבדה , שאף היא מחוץ לידיעתנו כאן . ( מאידך גיסא , למעט קומונות דתיות אחדות בארצות הברית ובאירופה , הקיבוץ הוא בין האוטופיות הבודדות שהתגשמו וממשיכות בקיומן שנים כה מרובות - ועל כן החינוך המשותף הוא בעיקר סיפורה של מציאות ושינוייה . הספר יבדוק , אפוא , את תולדות יחסי הגומלין בין התיאוריה לבין המעשה של החינוך המשותף , ושאלת המחקר המרכזית שלו תהיה , מי הקדים את משנהו כחינוך בקיבוץ . השאלה צריכה , בעצם , להישאל לגבי הקיבוצים עצמם . הקיבוצים הראשונים נוצרו במשך כשלוש עשרה שנים ( 1923-1910 ) על ידי החלוצים של שני גלי עלייה מרכזיים בתולדות הציונות " , העלייה השנייה" ו"העלייה השלישית . " גם לגבי הקיבוץ התקיים ויכוח מה קדם למה בהיווצרותו , מה עוד שבעלייה השנייה נוצרו "קבוצות קטנות" שמנו עשרות חברים , ובשלישית כבר קמו גם "קיבוצים גדולים , " שהתפתחו למאות חברים , והיו מהם ששאפו אפילו ליצור קומונה כללית אחת של פועלי ארץ ישראל . המציאות הותירה רק את הקבוצה והקיבוץ , פרי אמפיריקה , גישושים רעיוניים ומשחק כוחות חופשי . יתכן כי לא היה בדבר משום סכנה , כל עוד היינו צעירים וילדינו מועטים . אולם היום - ילדינו אלפים , ומחנכינו - מאות . משום כך התוויית דרך ברורה לחינוך המשותף הופכת צורך דחוף , בחינת תביעת היום ... אמנם בפעולתו של סמינר הקיבוצים יש משום התקדמות , אולם הוא פועל על דעת המחנכים בלבד , בשעה שדרך החינוך , ודרך החינוך המשותף במיוחד , חייבת להיות נישאת על כתפי הציבור כולו . סגל . 40 : ( 1955 )
|
|