הקדמה

עמוד:9

הקדמה עניינו של ספר זה הוא המערכת המורכבת של אותם המנהגים והטקסים בספרות חז"ל , שיש להם קשר ללידה ולתקופה שאחריה . העיון בנושאים אלה נעשה בדרך המחקר התלמודי וההיסטורי ועוד יותר בדרך המחקר הסוציולוגי אנתרופולוגי . הדרך הראשונה מוכרת היטב למעיינים בספרות חז"ל , אך הדרך השנייה פחות ידועה , ודורשת התייחסות קצרה . בחקר המקרא ובחקר ספרות המשנה והתלמוד שיטת המחקר היא פילולוגית היםטורית בעיקרה , ובמידה מסוימת השוואתית . ההשוואה היא בדרך כלל בין אלמנטים בתרבות היהודית לבין אלמנטים בתרבויות הסביבה , הקרובות אליה בזמן ובמקום , אשר , לפי המשוער , השפיעו אלה על אלה . בחקר תקופת המשנה והתלמוד מקובלת ההשוואה בין העולם היהודי לבין העולם היווני , ההלניסטי והרומי , וכן בין העולם היהודי לבין העולם הנוצרי . טובי החוקרים בתולדות ישראל הלכו והולכים בדרך זו . הם אינם נוהגים להשוות בין תרבות ישראל לבין תרבויות מרוחקות ממנה בזמן ובמרחב , גם כאשר לכאורה יש בהן יסודות הניתנים להשוואה . השיטה הסוציולוגית אנתרופולוגית , לעומת זאת , משווה גם מקרים כאלה , כולל השוואה בין חברה מודרנית לבין חברה פשוטה או שבטית ( שבעבר נהגו לכנותה "חברה פרימיטיווית . ( " נראה שהתרחקותם של חוקרי התרבות היהודית מן הספרות האנתרופולו גית , שבעבר עסקה בדרך כלל רק בשבטים "פרימיטיוויים / ' נובעת מכך שכל השוואה כזו לכאורה מעמידה את תרבות ישראל במישור אחד עם תרבויות שנחשבו לנחותות ממנה - דבר שאינו לכבודה של תרבות ישראל . שנית , השוואה בין תרבויות שונות כל כך אינה מאפשרת את השוואת המכלול התרבותי , אלא השוואה של אלמנטים בודדים בלבד , וכך יוצאת ההשוואה חסרה . על חוקרי החברה והתרבות היהודיות מקובלת שיטת ההשוואה הדיפוזית ( מן , diffusio התפשטות , חדירה , ( שהתפתחה בראשית המאה העשרים , לאחר שדחקה את רגליה של שיטת ההשוואה האבולוציונית , מן המאה התשע-עשרה , ששלטו בה הטיות אידיאולוגיות ודעות קדומות . הדיפוזיונים אימצו בעיקר את גישתו של פרנץ בואז . בואז ממליץ על עריכת השוואה באותו איזור גיאוגרפי , שבו יכולות תרבויות שובות להיות במגע הדדי

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר