|
|
עמוד:9
פתח דבר קץ המפלגות מסמן את התמוטטותן של שתי המפלגות הגדולות , שהיו הציר המרכזי של הפרלמנטריוס הישראלי , עליו נשענו השמאל והימין , מחנה השלום והמחנה הלאומי . המפלגות הגדולות היו גם העוגן של הסיעות הקטנות , שיכלו ליצור איזון בין קואליציות לבין אופוזיציות . קץ המפלגות הוא פרידה מן ההיסטוריה האידיאולוגית ומן האחריות הציבורית הכוללת שעיצבה את יסודות חברת המהגרים בישראל . מאחר שטרם הגענו לשלום בר קיימא , ומדינת ישראל טרם מצאה את האיזון החברתי והתרבותי , הרי קריסה זו של המפלגות הגדולות מותירה חלל ריק דווקא כשהן חיוניות להכרעות הגורליות בין אוריינטציות מנוגדות . קץ המפלגות אינו דבר הפיך . נראה שעסקני שתי המפלגות הגדולות אשר מתגעגעים ל"שיטה הישנה" אינם מסוגלים לבצע סיבוב פרסה , להחיות תהליך שמתנוון והולך . בזירה הפוליטית עולים עתה כוחות שאינם מוכרים מההיסטוריה של התקומה . לבד מן המפלגות החרדיות , שאר הכוחות העולים הם חדשים " ; דור שלום" הסתדרות העובדים , החדשה , אנשי איכות הסביבה , כוחות שלום במחנה הדתי לאומי , עולים , מזרחיים , גוש אמונים , גופים קהילתיים . אין ספק שעוד ניווכח ביצירתן של מסגרות פוליטיות נוספות , שיצברו כוח אלקטוראלי . הפרלמנטריזם הישראלי יהיה איפה סגמנטרי יותר , מפוצל יותר , וממילא יקשה מאוד על כל ממשלה להפגין ניהול רב מערכתי מתקדם ויכולת הכרעה אשר לה נידרש בשנים אלה . מערכת "קו אדום" יזמה את הוצאתו לאור של ספר זה , לא רק כדי להיפרד מהכוחות הפוליטיים הישנים , אלא כדי להפנות את תשומת הלב לכוחות החדשים , ולהטעים כי מותן של המפלגות הגדולות אינו בהכרח קץ הדמוקרטיה : ככל הנראה הוא תחילתו של עירן חרש בדמוקרטיה הישראלית במאה הבאה . גיורא רוזן
|
|