|
|
עמוד:13
לאחר שאכן התממש החורבן , טוען נחמיה שיש להקפיד ביותר על שמירת השבת , כיון שחילולה הוא שהביא לחורבן : ואריבה את חרי יהודי ואמרה להם : מה הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת ? הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת , ואתם מוסיפים חרון על ישראל , לחלל את השבת ) !? נחמיה יג , יז-יח . ( הנביא ישעיהו מדגיש את הטוב שישיג העם בשמירת השבת : אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר , אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך , כי פי ה' דבר ( ישעיהו נח , יג-יד . ( סיכומו של דבר , מן המקרא עולה , שהשבת אינה רק מצווה נוספת במניין המצוות . היא האות לברית בין עם ישראל לאלוהיו . היא העדות לקדושת עם ישראל , והיא העדות לאלוהותו ולריבונותו של האל . מעמד מיוחד זה של השבת הינו בעל השלכות מרחיקות לכת : שמירת השבת מבטיחה את קיום העם בארצו , וחילול השבת גורם לחורבן . שלב נוסף בהכרה בייחודה של השבת ביחס לשאר המצוות מצוי בדברי הנביא יחזקאל , שמהם משתמעת שקילות בין כל המצוות יחדיו לבין השבת : ואוציאם מארץ מצרים ואביאם אל המדבר ואתן להם את חוקתי ואת משפטי הודעתי אותם , אשר יעשה אותם האדם וחי בהם , וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני ובינהם , לדעת כי אני ה' מקדשם . וימרו בי בית ישראל במדבר , בחוקתי לא הלכו ואת משפטי מאסו , אשר יעשה אותם האדם וחי בהם , ואת שבתותי חללו מאד ... ואמר אל בניהם במדבר : ... אני ה' אלהיכם בחקותי לכו ואת משפטי שמרו ועשו אותם ואת שבתותי קדשו , והיו לאות ביני ובינכם , לדעת כי אני ה' אלהיכם ( יחזקאל כ , י-כ . ( בשלושה מקומות בקטע המצוטט , יחזקאל מקביל בין מכלול המשפטים והחוקים מצד אחד לבין השבת מצד אחר . שקילות כזאת עולה גם מדברי עזרא : "ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות , ואת שבת קדשך הודעת להם" ( נחמיה ט , יד . ( משמע , שכבר בשלהי תקופת המקרא נתפסה השבת כשקולה לכל שאר מצוות התורה . שקילות זאת מקבלת ביטוי מפורש בספרות התלמודית . כך מצינו
|
|