|
|
עמוד:9
המורכבת מקבוצות שונות וההולכת ומתגבשת . קליינברגר מצביע על הקונפליקט בין חוסר הזכות לחנך לערכים מחייבים לבין חוסר האפשרות להימנע מכך . במצב זה ההכרעה היא בידי המחנך , ועליו לפעול לפי הצרכים של החניך ושל החברה . וכל זה בתנאי שהמחנך יימנע מאינדוקטרינציה . מתי הופכים הוראה או חינוך לאינדוקטרינציה ? קליינברגר ( 1980 ) מנתח 4 קריטריונים , שהוצעו להבחנה : ו . המתודה : מציגים בפני החניך רק השקפה אחת ונמנעת ממנו ביקורת על השקפה זו . כן משתמשים באינדוקטרינציה בשיטות לא רציונאליות , בניצול הריטוריקה והקסם האישי של המורה . אין הסתייגויות אלו תקפות כשמדובר בילדים , שאינם מבינים את הראיות ואינם יכולים להכריע מהו הערך הנכון . . 2 הכרתה : גורמים לחניך לקבל דעות שאינן ניתנות לערעור , גם אם יופיעו עובדות סותרות . מכיוון שקשה לעמוד על הכוונות , שופטים לפי המתודה . . 3 התוצאות : בודקים , אם חלק ניכר מתלמידים הגיע לדעות ללא התחשבות בראיות . יש להיות ערים לעובדה שמצב זה יכול להגרם גם על ידי משכל נמוך , רקע תרבותי וכר . אך אם אין תוצאות - האם פעילות המורה חדלה להיות אינדוקטרינציה ? . 4 התוכן : מציגים טענות שאין להן ראיות פומביות או טעמים רציונאלים להוכיח תקפותן או שקריותן . ראיות פומביות וקבילות הן מעטות מאוד . המושג הוא אפוא עמום והבחנה לפי אחד הקריטריונים אינה מספיקה להוצאת מסקנה . ככל שיגדל מספר המאפיינים שפורטו לעיל , הן בכמות והן באינטנסיביות , כן תגדל הסבירות , שאנו עדים לאינדוקטרינציה . המסקנה של קליינברגר היא : "מוטב במקרים רבים להתווכח לגופו של עניין - אם פעולה זו מוצדקת או לאו מבחינה מוסרית , חברתית , פדגוגית וכן לאור הנסיבות המיוחדות והצרכים הספציפיים . " לפנינו גישה המתחשבת באפשרויות הילד ובצורכי החברה . חינוכאים ומחנכים רבים בימינו נוטים להצביע על מקומם המיוחד של שני יסודות אלו ועל השפעתם ההדדית בתהליך החינוך . א' כהן מצביע על הצורך במודעות להפגשת היסוד האינדיווידואלי עם עולם התרבות : "האינדי ווידואליות של הילד היא נתון טבעי שהילד מביא עמו לעולם . הילד מתפתח לאישיות על ידי פגישה שבין האינדיווידואליזם שלו עם עולם התרבות על ערכיו" ( כהן 986 , ו . (
|
|