|
|
עמוד:272
פתח ר' פנחס ואמר יברכך יי' מציון וראה בטוב ירושלים { תהלים קכח ה . [ יברכך יי' מציון — מה הטעם מציון ? מפני ששם שרויות הברכות להימצא , וזהו מה שכתוב כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם [ שם קלג ג , [ ומשום כך יברכך יי' מציון שהנה משם יוצאת ברכות לכל . וראה בטוב ירושלים — כי בשל ציון ירושלים מתברכת ; כיון שציון מתמלאה ברכות , אזי ירושלים מתברכת ונמצאו בה רחמים . וכאשר ירושלים מתברכת כל העם מתברך . כל ימי חייך — שלא תיראה הקשת בימיך כמו לאביך . ועל זה — וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך . דרשה זו מפצלת את הפסוק שבתהלים קכח לשתי צלעותיו : הראשונה דנה בציון , המסמל את הספירה יסוד , המציין את אבר המין של הזכר ובו הברכות — דהיינו הזרע . בצלע השנייה נזכרת ירושלים — הנקבה — המקבלת את הברכה והטוב מציון ; רק אחרי הזיווג ביניהם מגיע השפע אל עם ישראל . פירוש זה מתאשש מההמשך י הקשת — סמל מיני מובהק — מקבילה ליסוד , והיא מיותרת כל אימת שצדיק נמצא בעולם ויכול להזדווג עם הספירה מלכות במקום ספירת יסוד ; י צדיק מעין זה היה רשב"י , רר' פנחס מאחל לבנו לזכות למעלת אביו . דוגמה נוספת לסימבוליקה מינית מובהקת מופיעה בסיום אידרא זוטא , שהוא אחד המעמדים הנשגבים ביותר שבספר הזוהר : מטרוניתה זו , כאשר היא מתחברת עם המלך , כל העולמות מתברכים ונמצאים בשמחת הכל ... שהרי שתי דרגות הן למעלה ולמטה ומשום כך , אין רשות להיכנס שם אלא הכהן הגדול שבא מצד החסד , כדי שלא יכנס באותו מקום שלמעלה אלא [ הדרגה ] שנקראת חסד ונכנס לקדש הקדשים ומתבסמת הנקבה ומתברכת ומאותו החסד נכנס לקדש הקדשים בתוך המקום שנקרא ציון . ציון וירושלים שתי דרגות הן , אחת רחמים ואחת דין . ציון שכתוב ציון במשפט תפדה [ ישעיה א כא , [ ירושלים שכתוב צדק 40 העדפתי את הנוסח 'לאשתכחא' לעומת 'לאשתתפא' — להשתתף . הפועל _'אשתכח' חוזר בהמשך בהקשר דומה וכך גם בקטע שנביא מאידרא זוטא . 41 ייתכן שיש להבין את המשפט כך : כאשר נמצאו בירושלים רחמים , אזי היא מתברכת ו רחמים הם סמל לזכר , כפי שראינו לעיל בכתבי ד- עזרא , וכפי שנראה בהמשך בדיון על מאמר מספר אידרא זוטא . 42 כתובות עז ע"ב 1 הקשת לא נראתה בעולם בימי רשב"י והדברים בספר הזוהר נאמרים לר' אלעזר בנו ; וראה : י' תשבי , משנת הזוהר , ירושלים תשכ"א , ב , עמ' תרעה . ראה : משנת הזוהר , כ , עמ' רצח-ש . זוהר , ג , דף רצוע"א-ע '' ב . נוסח המקור הארמי : 'האי מטרוניתא כד אתחברת עם מלכא כל עלמין מתברכן ואשתכחו בחדוותא דכלא ... _תרין דרגין אינון לעילא ותתא ובג"כ לית רשותא למיעל תמן בר כהנא רבא דאתי מן סטרא דחסד בגין דלא עייל לההוא אתר דלעילא אלא ההוא דאקרי חסד ועייל בקדש הקדשים ומתבסמת נוקבא ומתברכת ומההוא חסד עייל לקדש הקדשים לגו אתר דאקרי ציון . ציון וירושלם תרין דרגין אינון חד רחמי וחד דינא ציון דכתוב ציון במשפט תפדה . ירושלם דכתיב צדק ילין בה כמה דאוקימנא וכל תיאובתא דדכורא לגבי נוקבא הכא הוא וקרינן להו ברכה דמתמן נפקי ברכן לכלהו עלמין וכלהו מתכרכן . האי אתר אקרי קדש וכל ק דשים דדכורא עיילין תמן בההוא דרגא דאמינא וכלהו אחיין מרישא עלאה דגולגולתא דדכורא מסטרא דמוחי עלאי דשריין ביה ונגיד ההוא ברכה בכל שייפי גופא עד אינק דאקרון צבאות וכל ההוא נגידו דאתנגיד מכל גופא מתכנשי תמן וע"ד אקרון צבאות דכל צבאות דעלאין _ותתאין תמן נפקין , ומההוא נגידו בתר דאתכניש תמן שריין ליה בההוא יסוד קדישא כלא חוורא בג"כ אקרי חסד וההוא חסר עייל לקדש הקדשים דכתיב כי שם צוה ט את הברכה חיים עד העולם . ' וראה הערות 47-46 להלן . הכתה לספירת מלכות . סטיתי כאן מנוסח ספר הזוהר שבדפוס והלכתי על פי המובאה מאידרא זוטא שבביאור ספר התורה של רקנטי , פרשת אחרי מות , דף סב ע"ב : 'ומתברכת ומההוא חסד עייל לקדש הקדשים . ' במקור 'בגו לגו , ' כנראה שיבוש .
|
|