|
|
עמוד:224
יחד . בבולה 29-19 ) Quia major באפריל . ( 1213 שבה הכריז על מסע הצלב החמישי , הורה האפיפיור כי בכל יום בשעת המיסה , מיד לאחר נשיקת השלום , כאשר מוצע הקורבן המושיע על החטאים של העולם והוא נאכל , חייבים הכל , גברים ונשים כאחד , להשליך את עצמם בענווה ארצה , שעה שהמזמור 'אלהים באו גוים בנחלתך' מושר בקול רם בפי הכמרים . משסיימו פולחן זה כדבקות בשירת המזמור 'יקום אלהים , יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו' ( תהלים סח ב , ( ישיר הכומר שחגג [ את המיסה ] את התפילה הבאה מעל למזבח : 'אלוהים המסדיר הכל בהשגחתו המופלאה , מתחננים אנו בפניך בהכנעה להוציא מידי אויבי הצלב את הארץ אשר קידש בנך יחידך בדמו , ולהחזיר אליה את הפולחן הנוצרי ' . ' אותו אינוקנטיוס השלישי ניסח את היחסים בין הנצרות לבין ירושלים וארץ הקודש כנחלת המשיח במונחים הלקוחים מהחוק הפיאודאלי ; הזיקה בין המשיח לבין המאמינים הוגדרה כזיקה שבין האדון הפיאודאלי , ה'סניור , ' לבין הווסאלים שלו . כיבושה מחדש של ירושלים וארץ הקודש הם בבחינת חובת הווסאלים לסייע לאדונם להחזיר את נחלתו , שנגזלה על ידי אויביו שלא בצדק . ישו מופיע , אפוא , כסניור פיאודאלי , שכל נוצרי הוא ווסאל שלו ולפיכך חייב לו את חייו ורכושו ואף חייב להילחם בעדו , כחובת הווסאל לאדונו . במכתבו מדצמבר 1208 למאמינים בלומבארדיה כתב האפיפיור : מה יעשה מלך לנתיניו חסרי אימון ונאמנות , אשר לא זו בלבד שהם אחראים לאובדן ממלכתו , אלא שאף מסרבים הם לסייע במאמציו לכיבושה מחדש ? היתואר מעשה פשע גדול מזה , שהמשיח גורש מהארץ אשר הבטיח לעצמו במחיר דמו , שלא באשמתו אלא באשמתם , והם לא קמו לסייע לו להחזירה לו ? הרי האדון עצמו לא נתן לאדמתו ליפול בידי הבלתי מאמינים אלא כדי לתת לנוצרים הזדמנות לשרתו במאמציהם להחזירה לו . ' אינוקנטיוס מתרץ , אפוא , את זכותה הפוליטית של הנצרות לירושלים ולארץ ישראל בטענה שהן ארץ הקודש ונחלת האל . לכך הוא מצרף טענה חדשה , והיא כי הכיבוש — ולפיכך גם החזקת ארץ הקודש בשלטון נוצרי — הוא חובת המאמינים כלפי המשיח , אדונם ומלכם . באיזו מידה תאמה העמדה האפיפיורית את עמדת המאמינים ? כאמור , בעקבות מסע הצלב הראשון השתיתו הכרוניסטים של המסע את הזכות הנוצרית לשליטה על ירושלים על תפיסת העיר _כ'נחלת המשיח' ו'הארץ המובטחת . ' כמחצית השנייה של המאה הי"ב חזר ויליאם מצור על עמדה זו בגירסתו לנאום קלרמון . לדבריו ירושלים היא 'הארץ המובטחת' ש'הובטחה לאבותינו , ' כפי שניתן ללמוד מספרי המקרא ו'הברית החדשה' גם יחד ; זו הארץ שבה בחר האל בירושתו אף על פי ש'לה' הארץ ומלואה , תבל וישבי בה' ( תהלים כד א ; מובא ב'ברית החדשה , ' באיגרת הראשונה אל הקורינתיים י , ( 26 ככתוב בספר ישעיה : 'כי כרם ה' צבאות בית ישראל' ( ישעיה ה ז . _< אם כי מתחילה הקדיש לו האל את כל הארץ המובטחת , הרי אימץ במיוחד את עיר הקודש ? . 'אהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב' ( תהלים פז ב . ( ירושלים היא הנבחרת , כפי שמעיד האל עצמו : 'לירושלים העיר אשר בחרתי בה יבוא לך צדיק ומושיע' ( על פי מלכים א , יא לב ; זכריה ט ט ' * . ( לדברי ויליאם מצור , אמר 4 I'L , 216 . L 1 >/ . 821 [ , שם . כרך , 215 טורים . 1501-1500 לגבי תפיסה זו ראה / r גם : 2 ו Innocent III , Register , II , no . 241 , pp . 46 () _-41 ויליאם מצור א , 15 _ןעמ' . ( 132-131
|
|