|
|
עמוד:208
בטרם נמשיך לתאר את גורלו של היישוב היהודי בירושלים , יש מקום להתעכב על פרשה מחיי היהודים בעיר , כפי שהיא מזומנת לנו בחליפת מכתבים של משפחה יהודית שמייסדה ושלושה דורות אחריו קשורים בירושלים . ראש המשפחה , הדיין אליהו בן זכריה , היה רופא — אולי בנו של הרופא הידוע בשם אלפרג' 'הרופא האלכסנדרוני . ' האיש התיישב בירושלים סמוך לכיבוש של צלאח אלדין . מתברר שבני המשפחה התקשרו עם נושאי השלטון בעיר וקרוב לוודאי שקשרים אלה תחילתם במקצועו כרופא . אתו השתקעה גם משפחתו , ובשעה שעזב את ירושלים וירד מצרימה , מתוך ציפייה ברורה לחזור לירושלים , נשארו ילדיו במקום . בין אלה נמצא הבכור , אבו זכרי . הבן הלך בעקבות אביו ועסק ברפואה ; אף הוא עשה חייל במקצועו ונעשה לרופא העיקרי של אחת המפוארות בשושלות האסלאם , האיובים . בשעה שעזב את ירושלים כתב האב לבנו מכתב , המרגש אותנו אף היום . הנה הוא חוצה את מדבר סיני , אולם שבת נכנסה , וכדי לא לחללה עוזב היהודי את האורחה שבה הוא נמצא ושוכר שני בדווים אשר יעשו אתו את השבת , ולמחרתה ישמשו לו מורי דרך ובני לוויה למצרים . המכתב , אגב , הועבר מנווה המדבר שבו שבת הנוסע , בתיווכו של שליח הסולטאן שהיה בדרכו לירושלים , ובהגיעו אליה עתיד היה להעבירו לאמיר שבמקום כדי שימסרנו לתעודתו . בשעה שאבי המשפחה עשה את דרכו מצרימה נשארו בירושלים , כאמור , כמה מבני משפחתו . הבנים הידועים לנו הם שלושה י הבכור , אבו זכרי , השני רצי והצעיר בחבורה , שלמה , אשר היה עוד עול ימים והאב שכר מלמד דרדקי , אחר ר' פרחיה , ללמדו תורה . האב הפציר באדיבות במלמד לשקוד על עבודתו . באותו מכתב העביר האב דרישת שלום למיודעיו וחתם 'ושלום ולכלל הרבנים שלומם ירבה , ' ביטוי המכוון במיוחד לעולי צרפת , שיהודי המזרח כינו אותם כאמור 'רבנים . ' איגרת זו אף מגלה לנו היבט מיוחד של מצב היהודים בירושלים . יוצא ממנה , כפי שאפשר היה כבר להניח מהעברת המכתב על ידי שליח הסולטאן , שבני היישוב אף קשרו קשרים עם נושאי השלטון בירושלים , הוואלי ( מושל העיר ) ואף האמאם ונוצרי מזרחי שבני המשפחה קשרו אתו קשרים עסקיים וכספיים * . אבו זכרי נמצא לסירוגין במצרים ובירושלים , ואין עתותיו בידו מאחר שהוא קשור בחצר השליטים האיובים . לפעמים מתלווית אליו אשתו , אולם זמן רב למדי הוא נשאר בגפו . וכך אירע לו שבהיותו בירושלים תינה אהבים עם מוסלמית מקומית . הפרידה מאשתו ומשפחתו ואף קרבת החצר אולי מסבירים את העניין , ואולי אין הוא יוצא דופן . מכל מקום , הקהילה בירושלים רעשה וממנה הועברה הידיעה לאבי המשפחה במצרים . האח הצעיר נשלח ממצרים לירושלים לעמוד על טיב העניין , ואין אנו יודעים אם ההטפה של האח או הזמן עשו את שלהם . מכל מקום , אין אנו שומעים עוד על העניין . אולם לא הכל מצאו את פרנסתם בירושלים ואחד האחים , רצי , עבר לעכו הצלבנית ( ויצוין באיזו קלות יכלו יהודים — ובוודאי גם מוסלמים — לעבור מן החלק המוסלמי לחלק הנוצרי של הארץ . ( הוא השתקע בעכו , כאן נפל למשכב ומצא את מותו הפתאומי . בינתיים חזר לארץ אבי המשפחה , והבן הבכור אבו זכרי נמצא בשירות הנסיכים האיובים במצרים . האבל על מות הבן והאח מתבטא 66 המכתב פורסם שם , עמ' . 331-327 על אליהו בן זכריה ראה : Elijah ben Zachariah , a REJ , _CXXVUI ( 1969 ) , pp . 339-348 , Memberof ' Abraham Maimuni ' s Court , a Genizah A . L . Motzkin , , Portrait A Thirteenth Century Jewish Physician in 019 dm 67 Jerusalem' , _M" // m _!* _Wrf , LX ( 1970 ) , pp . 344-349 idem . היישוב בא"י , עמ' 68 . 330 שם , עמ' , 330 שר ; 5 עמ' , 331 שר . 16-14
|
|