|
|
עמוד:198
מדובר בהובלתם לדרום איטליה — אפוליה — שטח שליטתו או השפעתו של טאנקרד הנורמני , ואין ספק שכאן פעלו קהילות ישראל לשם פדיונם . באשר למחיר , ברור שלפנינו נימה פולמוסית מובהקת , בחינת 'נקמה ספרותית' על בגידת יהודה איש קריות , אשר בגד בישו תמורת שלושים מטבעות כסף ( מתי כו יד-טז , ומקורות מקבילים , ( כנראה מחירו של עבד בתקופה ההיא . מחבר התוספת לספרו של בלדריך מדול ניצל עתה , אפוא , הזדמנות זו של כיבוש ירושלים ומציאות שבויים יהודים כדי 'לנקום' ביהודים . 'נקמה' זו יש לה מקורות עתיקים , ובגלגולים השונים תופיע עד המאה הט"ו . ' _כאמורץהודים אחרים הצליחו לברוח מן הטבח , אולם לא כולם הצליחו להישאר בחיים . אף נשארו עוד יהודים בידי הצלבנים שלא נמכרו מעבר לים , אלא שהצלבנים החזיקו בהם כדי לזכות בפדיון שבויים . ואמנם , זה לא איחר לבוא . עיקר המעמסה נפל על קהילת אשקלון . תחילה באו הניצולים ממצודת העיר עם המפקד המצרי , וצריך היה לטפל בהם . עוד רבים נשארו בידי הצלבנים , ואנשי אשקלון התחילו בגיוס כספים , בפנותם בבקשות עזרה דחופה לקהילות מצרים , בראש ובראשונה לפסטאט ולאלכסנדריה . מסופר שהנגיד מבורך קרע את בגדיו לאבל על הקרכנות ועל חילול כתבי הקודש . למרות המגיפה שממנה סבלו קהילות אלה במשך ארבע השנים האחרונות , מגיפה שהפילה חללים רבים , נאספו הכספים 123 — דינרים של זהב — ונשלחו בידי שליח מיוחד שבא מאשקלון להציל את פליטי ירושלים . פעולת הצלה ראשונה זו לא היתה בודדת . המטפלים בפדיון שבויים אף רומזים לפעולה קודמת , והדבר מתקבל על הדעת , מאחר שהמכתב שלפנינו נשלח לאחר פסח של שנת , 1100 כלומר , כשלושת רבעי השנה לאחר כיבוש ירושלים . באשר למחברי המכתב , יש יסוד להניח שהוא היה תוצאה של פעולה משותפת מצד קהילות הרבניים והקראים במצרים , שמקום מוצאן היה אשקלון ' ' . בשעה שנכתב מכתב זה עמדו מחבריו על מצב הפליטים שהגיעו לאשקלון , ותיאורם הקצר מצביע על חומרת המצב : ואין פוסקות הידיעות להגיע זו אחר זו , שהולכים למות מספר מאותם שנפדו מן הפרנקים ונשארו באשקלון ברעב , בערום ובמחסור י ונשארו אנשים אסורים ונהרגו מהם מקצתם , לעיני אחרים שנהרגו אחריהם בכל מיני עינויים שרצחום האויבים כדי להפיג חמתם ( של הרוצחים ) בהם . אשקלון , שנשלטה עדיין על ידי הפאטמים , הגישה את העזרה הראשונה לפליטים . פעולת ההצלה quondam etiam in mare submerserunt allios emptos citra marc in Apuliam adduxerunt dederunt . et iiios maxime deluxerunt , multosque Tancredo jubente XXXta pro aureo nummo decoiiaverum לעניין זה שם לב לראשונה יוחנן לוי . ראה פרטים כמאמרי ; היהודים , עמי 44-43 וההערות . וראה עתה Kingdomof Jerusalem , Oxford 1988 , pp . 24-50 . 1 . Prawer , The History ofthe Jewsinthe Latin .- גויטיין , היישוב בא"י , עמ' , 256-255 שר 11-9 י שו' ? 16-15 " אין ודאות באשר לקהילה שממנה נשלח המכתב , אולם הכותב מסיימו בתואר 'המשכיל , ' שהיה מקובל בין הקראים . גויטיין , שפרסם מכתב יקר זה בשלמותו , ייחס אותו לקהל קראי , אולם טען באופן משכנע שהיה כאן שיתוף פעולה בין שתי העדות . ראה : גויטיץ , היישוב כא"י , עמי 238 ( ושם ביבליוגראפיה לפרשנות קודמת ;( גיל , _אדץ-י _& ד _\ ל , א , עמ' . 671-670 ° גויטיין , היישוב בא"י , עמ' , 242 שר . 11-9
|
|