|
|
עמוד:192
סיכום תחילתה של המאה הי"ג עמדה בסימן העמקת _המיגוון והשוני כין הנוצרים של ירושלים ועליית כוחם של הקופטים , האתיופים והגיאורגים . אולם לקראת סופה של המאה , בעקבות השפל הכלכלי בארץ ישראל , ירידתה למעמד משני במסגרת המדינה הממלוכית הגדולה וכן גם הניוון הפנימי במספר קהילות , נעלמו הכיתות הנוצריות הקטנות יותר . הארמנים שמרו על ייחודם הלאומי ; רק הקהילה המלכיתית ( החל בתקופה העת'מאנית , כנראה , פשט הכינוי 'אורתודוקסים יוונים ( ' שמרה על חיוניותה במידה מספקת על מנת לעשות נפשות בקרב כיתות אחרות ולקלוט רבים מבניהן בארץ ישראל שלאחר המאה הי"ד . אולם ימי הזוהר של הקהילה הנוצרית בכללה שוב לא חזרו בירושלים . מרבית אזרחי העיר היו עתה מוסלמים ; עד המאה הי"ט לא מנו הנוצרים אלא כשמינית מן האוכלוסייה . ' A . Cohen & B . Lewis , Population and Revenue in Princeton , N . J ., 1978 , pp . 81-91 the Towns of Palestine in the Sixteenth Century , להתחלק בשירותים רבים עם היוונים . במשך פרק זמן מסוים שלטו הגיאורגים בקהילה הכלקדונית , עד נפילת ירושלים לידי השלטון העתימאני בשנת . 1517 לאחר מכן החלה ירידתם המ _י הירה . הקהילה הארמנית שמרה על כוחה כמרכז נזירי וצלייני . אף על פי כן , איכרים וסוחרים ארמניים עזבו את הארץ עם השפל הכלכלי שפגע באיזור לאחר המאה הי"ג , ורק במאות הי"ח והי"ט חזרו גוליה . הכיתות הנוצריות האחרות לא שגשגו . אם כי ניוונן בירושלים שיקף את התנאים ששררו במזרח התיכון בכללו . המרכז הנסטוריאני עבר מזה זמן רב לעראק ( מצב שחזר על עצמו במאה erf t אך פלישות המונגולים במחצית השנייה של המאה הי"ג , אף כי פגעו פחות בנוצרים מאשר במוסלמים , שיבשו במידה ניכרת את חיי הקהילה . המרתו של איל ח'אן עאזאן לאסלאם בשנת 1295 סימנה את קצה של רווחת הנוצרים באיזור זה ; ברבות הזמן נדחפו הנסטוריאנים מפני הדיכוי אל הרי כורדיסטאן , וחברתם הושתתה על נאמנויות שבטיות והיירארכיות משפחתיות . התפתחויות אלו צמצמו בהכרח את הנוכחות הנסטוריאנית בירושלים כמעט לאפס עד סוף המאה הי"ג , אם כי קהילות של סוחרים נסטוריאניים המשיכו לשבת לאורך חוף הים התיכון ובקפריסין . יתר על כן , כנסיית הנסטוריאנים , שיחסיה עם הכלקדונים המקומיים והמונופיסיטים מעולם לא היו טובים — איבדה גם את זכויותיה בכנסיית הקבר . גם דרכם של היעקוביטים לא צלחה . לחצים פוליטיים הגבירו את בידודם המסורתי , והניוון שאחז בהנהגתם הביא לידי הופעת פטריארכים מתחרים בסוף המאה הי"ג — בסוריה הצפונית ובתורכיה . לאחר מכן זנחו מרכזי העדה בצפון את האינטרסים שלהם בירושלים , והחל במועד מסוים במאה הט"ו שוב לא מונו בישופים יעקוביטים לעיר הקודש . גם המשרה הקופטית לא אוישה לאחר , 1362 עד התקופה העת'מאנית .
|
|