|
|
עמוד:186
. 1099 הם נמלטו בטרם נפלה העיר , אולם הארמנים שנשארו בתוכה ניצלו מן הטבח שלאחר המצור , בין היתר משום שכבר אז ישבו ברובע שבו הם יושבים היום , בפינה הדרומית מערכית של העיר , הרחק מן הפינה הצפונית מזרחית הפגיעה , שם נשאה הקהילה היהודית בעיקר הנטל של ההתקפה הצלבנית . הקהילה הארמנית , כדוגמת הקהילות הנוצריות האחרות , קבעה את מרכזה במבנה הדת הראשי שלה , הוא הכנסייה והמנזר על שם יעקב הקדוש . בעבר בנו הגיאורגים , שנהנו מפירות הצלחותיהם של בני בריתם הסלג'וקים והגדילו את כוחם בירושלים , כנסייה סמוך למצודה . קרוב לוודאי שכנסייה זו היא שהורחבה בשנות החמישים של המאה הי"ב על ידי הארמנים והיתה לקתדראלה שלהם , באתר שרידי הקודש של השליח יעקב כן זבדי . כאז כן היום , היה זה בניין מפואר , כיאה לחשיבותה של הקהילה הארמנית . הארמנים לא רק שהיו בעלי מלאכה מוכשרים , במיוחד באומנות הביצורים וכקשתים , אלא אף שמרו על שכבת אצולה , עובדה שזכתה להערכה מצד הפראנקים * . הארמנים שמרו על לשונם ועל האלפבית המיוחד שלה ' אך הודות לתפוצתם הנרחבת והשכלתם היו לתועלת רכה לפראנקים בתורת מתרגמים , שכן כל חבורת ארמנים היתה עשויה לכלול יודעי יוונית , ערבית , סורית ודיאלקטים תורכיים ; ואף לטינית וצרפתית למדו במהרה . המלכה מליסנדה , בתו של המלך באלדוין השני ואשתו של המלך פולק , היתה מראשי הדואגים לענייניהם של הנוצרים המזרחיים , לרבות המונופיסיטים . אורחים כדוגמת הפטריארך הסורי מיכאל , הנסיך הארמני תורוס ( אי אז בין השנים ( 1173-1165 _והקאתוליקוס הארמני גרגוריוס השלישי ( בשנת ( 1141 זכו לקבלות פנים חמות ומפוארות מידי המלכים הפראנקיים , שהביעו בכך את הערכתם לקהילות הנוצריות האלה . נסטוריאנים עם שקיעת כוחה של הח'ליפות העבאסית בסוריה , בארץ ישראל ובמצרים במחצית השנייה של המאה הי , ' פחתה גם הנוכחות הנסטוריאנית באזורים הללו , שכן נוצרים אלה , שעיקר משכנם בפרס , נדדו בשעתם מערבה עם הממון והמינהל של המשטר הבגדאדי . כמרוצת המאה הי"א ולאחריה , אפוא , עמד מספרם של הנסטוריאנים בארץ ישראל בסימן ירידה , ורוב רובם היו נזירים וצליינים . ידוע לנו רק על בישופים נסטוריאניים ספורים בתקופה זו , בעיקר בדמשק ובירושלים . ירושלים הפראנקית לא שימשה אבן שואבת לסוחרים מארצות רחוקות , והבישוף הנסטוריאני היחיד הידוע לנו מתקופת השלטון הפראנקי בירושלים הוא אליה ב , ' שהועבר לכהן ככישוף נציבין בשנת 1180 לערך בפקודת הקאתוליקוס של כנסייתו ( שמשכנו בגדאד . ( עם זאת , הנסטוריאנים נמנים בדרך כלל עם הקהילות של הנוצרים המקומיים , וכך הם מזוהים בדיוני כתי הדין של הפראנקים ובהקצאת מועדי תפילה בכנסיית הקבר . אם התרכזו הנסטוריאנים בשכונה כלשהי , הרי איננה ידועה לנו . לשונם היתה סורית מזרחית , הקרובה ביותר לסורית המערבית , שפת היעקוביטים , ואכן יעקוביטים רבים התגוררו לצדם של 26 על קשרי הנישואים של המלכים באלדוין השני והשלישי עם הארמנים , ראה לעיל . קשרים עם האצולה הארמנית היו אף שכיחים יותר באנטיוכיה , שנשלטה במשך זמן קצר על ידי שושלת נסיכים ארמנית , ונסיך לטיני משל זמן קצר בקיליקיה הארמנית . י לאזכורם בבתי הדין ראה : . 172 rhc , Lois , 11 , pp . 54-55 , ראה גם סיפורו של הנוסע . 28 ) Ernoul , 1 . xxvi ( PPTS ק , edition , וכן במרבית תיאורי המסע של המאה הי"ג והמאוחרות יותר .
|
|