|
|
עמוד:57
לעשות פומבי לפרשה , עיקרי ההסכם ברורים למדי . ירושלים עברה למרות פראנקית , המיוצגת על ידי הקיסר או על ידי נציביו . ריבונות זו היתה מוחלטת ולא מנעה את זכות הפראנקים לבצר מחדש את העיר . בתוך שטח הריבונות הפראנקית נקבעה מובלעת מוסלמית , שכללה את כל שטח הר הבית והבניינים אשר עליו . במפורש נזכרו בחוזה מסגד אלאקצא , הוא 'מקדש שלמה' וכיפת הסלע , היא ' מקדש האדון . ' מפתחות השערים להר הבית הופקדו בידי שומרים מוסלמיים , אולם במפורש נזכר כי 'מקדש האדון' יהיה פתוח לעולי רגל נוצרים ולתפילותיהם . במקביל תהא למוסלמים זכות לעלות לרגל לבית לחם . בהר הבית יישמר הפולחן המוסלמי והמוסלמים ישמיעו ממנו את חלקם — כנראה קריאת המאלץ . החוזה כלל גם אישור על שליטה נוצרית בצידון ובמובלעת שתקשר את עכו עם נצרת , כנראה דרך שפרעם , ציפורי , ובכלל זה נצרת : במקביל תיווצר מובלעת נוצרית , כעין פרוזדור ירושלים , מיפו דרך לוד רמלה לירושלים , כנראה דרך לטרון ואבו עוש , וממנה לבית לחם . ההסכם , שתוקפו נקבע לעשר שנים , אף הבטיח שהפראנקים לא יחתמו על ברית עם שליט דמשק אלמלך אלאשרף שתהא מכוונת נגד מצרים . התגובה לחוזה זה פילגה לא רק את עולם האסלאם ; היא אף העמיקה את הפילוג הקשה בלאו הכי בתוך המחנה הנוצרי . בשביל חסידי הקיסר היה בעצם החוזה ובוויתררים המצריים , שהושגו ללא לחימה , מעין מעשה פלא . מתנגדיו במחנה הנוצרי — בראשם האפיפיור ופטריארך ירושלים , שישב בעכו ולא ניאות לבוא לירושלים אף לאחר שעברה לידי הנוצרים — ראו בכל המסע , שנעשה ללא לחימה ובהחזרה לנצרות של חלק בלבד מן הממלכה העתיקה , מעשה בגידה באלוהות ובנצרות כאחד . יתר על כן , הפטריארך לא שכח לציין שהוויתורים הטריטוריאליים נעשו על חשבונו של אלמלך אלנאצר דאוד , שלא חתם על החוזה . אמנם , לפי חוזה תל עג'ול היו שטחים אלה בידי אלמלך אלאשרף , אולם גם חוזה זה נעשה על ידי קנוניה של אלכאמל ואלאשרף , בלי הסכמת אלנאצר דאוד . בכך היה קצת קנטור לגאליסטי . אולם ביקורת אחרת היתה מוצדקת במידה מסוימת , ועיקרה בכך שבאותו פרוזדור מיפו דרך רמלה לירושלים לא היתה ערבות מספקת להבטיח קשר קבוע ובטוח בין ירושלים , החרבה והזקוקה לשיקום , ובין החוף הצלבני . חוזה יפו מפברואר 1229 פותח את הפרק האחרון של שליטה צלבנית בירושלים , שליטה שנמשכה כחמש עשרה שנה . . Man , Epist ., 1 , pp . 299 ff . הל 7 י _0 חשובים של _, החוזה פורסמו במכתבו הרשמי של פרידריך השני לאפיפיור ולכמה ממלכי אירופה , 18 במרס . Huillard-Bre'holles , III , p . 93 MGH , Const ., II , no . 1 22 ; A / 67 / , Leges , II , p . DM : 1229 מובא גם . Hewlett , Rolls Series , 84 , pp . 366-367 of Wendover , Holes Historiarum , ed . H . G . Roger _^ _K נוסח חשוב נמצא במכתבו של הרמאן פון זאלצה ( Sal / a Hermann von ) לאפיפיור , 7 / 17 מרס , 1229 שנדפס אצל : Breholles , III , p . 90 MGH , Const . , U , no . 121 ; A / 67 / , Leges , II , p . 263 ; אף לא אחד מן המקורות המזרחיים איננו מוסר את נוסח ההסכם , אלא את סיכומו בלבד : אבו אלפדא , _\ R ! 1 c nor , 1 , pp . 103-105 מקריזי , עמ' ; 526-525 בדר אלדין אלעיני ; RHCHO 1 , p . 189 , אבן אלאת'יר , עמ' ; 178 הכרוניקה המיוחסת _לאליפיעי , , p . 249 Bibliotheca Arubo-Sicula , II , Torino-Roma 18 X 1 , M . Amari , המביא גם קטעים מתוך אלנוירי ומתוך ביבךס ; אבו שאמה , ה , עמ' . 1 x 6 הטקסט הערכי החשוב ביותר הוא של אבן ואצל , שעדיין לא נדפס והובא מתוך כתב יד אצל : Die Mor _^ eniumks , 1 . 1 ( 1948 / 50 ) . p . 15 k Kreuzfahrer ' , Wiener Zeilsehrift fur die Kumle ties Fricdcnsangebote al-Kamils von Agypten an die H . Gottschaik , נוסף על כך מצויים טקסטים חלקיים של ההסכם כמעט בכל הכרוניקות האירופיות בנות הזמן , והוא נזכר לרוב בספרות הפולמוסית הקיסרית והאפיפיורית .
|
|