|
|
עמוד:41
מרגל , וצלאח אלדין העביר בעזרתו כסף רב ל'מלכיתים' אשר בירושלים , שמספרם , יודע אותו מקור לספר , עלה על מספר הפראנקים בעיר ' . לכל ההאשמות הללו לא נמצאו כל סימוכין במקורות המוסלמיים של הזמן , ומהימנותן מוטלת בספק , אולם הסיפורים משקפים אולי את אשר סיפרו בראש חוצות בעיר הנצורה . בין כך ובין כך , בלחץ הפטריארך , שהצביע על גורל הנשים והילדים אם תיבקע העיר ( כך מדגישים מקורות מספר , ( פתח באליאן במשא ומתן של כניעה . בניגוד למנהגו בשאר ערי הצלבנים שצבאותיו צרו עליהם , הקשיח צלאח אלדין את עמדותיו . אין הוא מוכן למשא ומתן כלל , אין הוא צר על העיר אלא כנוקם הטבח והכיבוש הצלבני מלפני 88 שנה , בסיום מסע הצלב הראשון . שלוש משלחות צלבניות עשו לשווא את דרכן לאוהל הסלטאן מול החומה . הצלבנים איימו על התאבדות כללית והרס העיר , והאמירים של צלאח אלדין לא נטו להאריך את המצור עד שתיחרב העיר כולה . הוסכם שהעיר תיכנע י באופן פיקטיבי ייחשבו כל הנוצרים שבתוכה לשבויי מלחמה , אלא שרמי הפדיון נקבעו מראש : מעתה לא התנהל עוד המשא ומתן אלא על גובה דמי הפדיון . מחבר פראנקי אלמוני , שכתב את תולדות נפילת הממלכה ושהה אותה שעה בעיר הנצורה , לא עצר בעד רגש הבושה וכתב ; 'מי שמע כאלה , שיורש ישלם מחיר בעד ירושתו . ' והרהור נוסף מהרהר אותו סופר צלבני על פרקי תהילה של העיר : מה גדול הכאב , האם יש עוד ככאב הזה ? האם קראנו אי פעם שהיהודים עזבו את קודש הקודשים בלא שנשפך דם וללא קרבות קשים ? האם אי פעם מסרוהו מרצונם ? יאבדו תגרנים נבזים אלה , אשר מרצונם מכרו את עיר הקודש ואת המשיח . משהוסכם על העקרון , אפשר גם היה להגיע במהרה לעמק השווה על שיעור דמי הפדיון : 10 ביזאנטים לגבר , 5 לאשה , 2 לילד . וכך , ב 2 באוקטובר , 1187 יום ו 27 , ' ברג'ב , שנת 583 להגירה , נפתחו שערי העיר לפני צבאות צלאח אלדין . במצודת העיר השומרת על שער יפו ניצבו המשמרות והחשבונאים מטעם , שספרו את השבויים כדי לגבות סכום לכל גולגולת . במהרה התברר שרב מאוד מספר האנשים שאין בידם לפדות את עצמם וצריך היה לגייס כספים מן הציבור . יש מן האירוניה בכך שהצד הכובש , המוסלמי , גילה רוחב לב יותר מן הנוצרים . פטריארך ירושלים אסף את תשמישי הקדושה היקרים של הכנסיות שבמרותו והעבירם לצור , בליווי גדודים שהעמיד לרשותו צלאח אלדין י — וכל זאת בשעה שנאספו כספים לפדיון שבויים . מסופר שבאליאן שילם 30 אלף דינר בשביל העניים . מתברר שבענייני פדיון נערכו עסקים , והאמירים של האיובי היו מוכנים לקבל סכומים קטנים יותר מן הקבוע ובכך התעשרו . נכונה בוודאי הידיעה שרק חלק קטן מן הפדיון הגיע לידי צלאח אלדין . י תולדות הפטריארכים של אלכסנדריה . הקטע הובא בהערותיו של בלושה למקריזי , עמ' 45 Sunciae , Rolls Series , 60 , pp . 89-91 . 1 . Stevenson ( ed . ) , Libe // uscleexpugnatione Terrae 44 . 180-179 ידיעות אלו מהימנות מאחר שהן באות ממקורות מוסלמיים : אכן אלאת'יר , עמי ; 703 עמאד אלדין , מובא אצל אבו שאמה , ד , עמי 46 . 339 מעניינת הידיעה שהאמיר מטפר אלדין קוקברי דרש אל ף שבויים , בטענה שהם ארמנים מאךסה , שהיא ; _inVm ואמיר אל כירה ( בעראק ) דרש 500 ארמנים , בטענה שהם נתיניו אשר עלו לרגל לירושלים 1 עמאד אלדין , אצל אבו שאמה , ד , עמ' . 330
|
|