|
|
עמוד:31
חדשה . זמן מה לאחר שנת , 1115 כנראה , הזמין המלך _באלדוין הראשון מעבר הירדן שבטי סורים נוצרים , אשר נתקל בהם לתימהונו בפלישה לעבר הירדן , לבוא ולהתיישב בירושלים . אלה נדדו , על טפם ורכושם , כנראה במיוחד מסביבות כרך שבעבר הירדן לירושלים . כאן קיבלו מהמלך נכסים בשכונה היהודית לשעבר , זו שבין שער שכם ושער יהושפט . השכונה נקראה אמנם 'שכונת היהודים , ' אולם שם התרכז עיקר היישוב הנוצרי המקומי של ירושלים " . ועוד אמצעי נקטו אדוני העיר מלכי ירושלים , כדי להרבות את אוכלוסיית העיר , והוא פיתוח המסחר והקלת תנאי החיים בעיר . כאמור , שרידי האוכלוסייה היהודית והמוסלמית גורשו מירושלים ונאסר עליהם להתיישב בה . אולם החלטה זו הכבידה על חיי העיר ובייחוד על אספקת המזון . הסביבה עובדה על ידי חקלאים מוסלמיים . איסור שהותם בעיר והטלת מכסים על התוצרת , שנגבו בשערי העיר , מנעו משא ומתן מסחרי והבאת מצרכי מזון זולים לתוך העיר . וכך , לבקשת פטריארך ירושלים וכמורת העיר , שהיו מעוניינים בפיתוחה , ביטל המלך באלדוין השני בשנת 1120 את המכסים . 12 בצו המלך אושר ששום פראנקי לא ישלם מכס על שום סחורה בכניסה או ביציאה מהעיר . יתר על כן . זכות זו ניתנה גם לסורים , ליוונים , לארמנים ואפילו למוסלמים . כן בוטלו הארגוניות על המשקלות והמידות בקנייה ומכירה . התוצאה היתה , כפי שאומר ההיסטוריון הצלבני , 'שהעיר תוקנה בשני אופנים : באו לתוכה יותר אנשים בגלל הפריווילגיה וכן הובאו לעיר סחורות ביתר רצון , כי לא שילמו מהן מס ומכס " . ' היה זה , אם כן , ניסיון , 'מודרני' לכאורה , של פיתוח עיר על ידי הפחתת יוקר המחיה והקלת המשא ומתן המסחרי בתוכה . ביטול האיסור על כניסת לא נוצרים לעיר השפיעה גם במובן זה שיהודים ומוסלמים התיישבו בה , אם כי במספר פעוט . יהודים ספורים , שבידיהם היה מונופולין הצביעה , נמצאו בעיר לכל המאוחר בשנת , 1146 והם השתכנו בסביבות ארמון המלך ומצודת העיר . המאמצים נשאו פרי . מספר התושבים בעיר גדל והלך . רבעים בלתי מיושבים נתמלאו והלכו . בשביל העולים לרגל הביאו לשוקי העיר את אוצרות המזרח הקרוב והרחוק ; בשבילם בנו חנויות ובתים והקימו מקומות בישול ואכילה . מבחינה זו ירושלים היא אחת הערים הראשונות שהתפרנסו מתיירות . ועוד ניזונו החיים הכלכליים של העיר מכך שמרכזי האדמיניסטרציה המדינית והכנסייתית שכנו בתוכה . ירושלים גדלה כמקום המקודש לכל מדינות הצלבנים במזרח , בירתן לפחות ברגש אם לא למעשה ו כמרכז ממלכת ירושלים במובן המצומצם של המלה , דהיינו , של השטח מבירות בצפון ועד גבול מצרים ; כמרכז הדומינה המלכותית , כלומר , השטחים שנשארו בידי המלך בלי שימסרם לווסאלים . בהקשר אחרון זה היתה ירושלים מרכז הסניוריה החשובה ביותר למדינה . לבד מזה תפסה ירושלים מקום מרכזי במכנה הכנסייתי לא רק בשל היותה מושבו של פטריארך , אלא גם בזכות מנזרים וכנסיות חשובות , שרכוש להם בכל רחבי המדינה ועיקר הכנסותיהם הובא לירושלים . כך גם היה המצב לגבי שני המסדרים החשובים של ההוספיטאלרים והטמפלארים , שמטות מפקדותיהם נמצאו כבירה . ( על פרטי היישוב והשכונות למיניהן , וכן על המרכזים של הכנסיות והמסדרים הצבאיים , ראה להלן , בפרק 'גיאו אתנוגרפיה של ירושלים הצלבנית . ( ' " ארנול טז , עמ' . 42 -י רגסטה , ; 91 זז Ro / iere , Canulain ; pp . \ . יי ויליאם מצור יב , . 15 מפורט יותר התרגום הצרפתי , ראה : p . Paris ( cd . ) . ( iuilltiiimc de Tyr a . _*?«? 0 , XII . 15 א79- א 4 conlinutilctin , Paris 1 יי פראוור , 'היהודים במלכות ירושלים הצלבנית / ציון , יא ( _תש"ו , ( עמי . 71 , 48-47 וראה גם בכרך זה , כפרק על היישוב היהודי . / f בנימין מטודלה , מהד' אדלר , עמי לה .
|
|