|
|
עמוד:30
שנטבחה בזמן הכיבוש , לא חזרה מעולם לאיתנה , וחוק מפורש שיצא מלפני הצלבנים אסר על שהותם של אלה בעיר הואיל והדבר נתפס כחילול הקודש . בסך הכל היתה אפוא אוכלוסיית העיר קטנה מאוד , וכדברי ויליאם מצור לא הספיקה כדי ליישב אף רחוב או רובע אחד בעיר בשלמותו . הרובע הראשון שיושב בצפיפות כלשהי היה ללא ספק רובע כנסיית הקבר והסביבה הקרובה למצודת העיר . רובע זה היה הרובע הנוצרי בתקופה הקודמת . 'הסורים' אשר חזרו לירושלים אחרי הכיבוש הצלבני מצאו את רובעם מיושב על פי 'חוק הכיבוש ' , ' וספק אם יכלו להתיישב בתוכו . באין ברירה ויתרו על מקומותיהם והתיישבו במקומות אחרים , שכן מקום היה די והותר כעיר , ששיכלה רבבות מבניה . מיעוט האוכלוסין בעיר היתה דאגתם הראשונה של השליטים . כדי לפתח את העיר ולעשותה לעיר בירה ראויה לשמה , צריך היה ליישבה מחדש , פשוטו כמשמעו . בשלוש דרכים ניסו מלכי המדינה שהיו אדוני העיר להגדיל את בירתם . ראשית , ביקשו שליטי הצלבנים להגדיל את היישוב ואת כושרו הכלכלי על ידי משיכת מתיישבים סוחרים מבני הקומונות האיטלקיות " . בהסכמים הראשונים עם הקומונות , שנחתמו בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה , הוענקו להן רבעים בכל ערי המלכות , תמורת העזרה שנתנו ערי המסחר האיטלקיות בכיבוש ערי החוף . אולם הענקות אלה , שהקנו זכויות יתר לקומונות , הניחו גם שאנשיהן ייצרו יישוב מסחרי בערים שכהן קיבלו את רובעיהם ; כלומר , חוץ מחוזים שבהם מצויה פיסקה כללית המעניקה זכויות 'בכל ערי המדינה , ' אנו מוצאים שזכויות כאלה ניתנו במפורש בירושלים : לאנשי גנואה , שקיבלו רובע ( vicus ) בשנת ; 1104 לוונציאנים , שהובטח להם בשנת 1123 כי בנוסף על רחוב 'בשוק יקבלו כך הרבה כמו שיש למלך' ף ומאוחר יותר תבעו זכויות גם אנשי מארסיי " . מדיניות נדיבה זו , שהצליחה בערי החוף הגדולות , לא הניבה תוצאות בירושלים . אפשר שבזמן שקיבלו הקומונות את הזכויות לא היה להן כדאי לתקוע את אוהליהן בירושלים , לאחר שייסוד מושבות מסחריות בערי החוף הוכיח שהוא משתלם יפה . לעומת זאת , מאוחר יותר , כאשר התפתחה ירושלים , שוב לא נטו שליטי ירושלים חסד לבני הקומונות , משום שהבירה עשתה חיל בהתפתחותה גם כלי עזרתם . ואכן , כאותם ימים אין אנו שומעים על תביעות של הקומונות לירושלים , אם כי לא נמנעו מתביעות בערי החוף בארץ ישראל ובחופי סוריה . הדרך השנייה שבה הלכו שליטי המדינה כדי לפתח את הבירה היתה הגדלה יזומה של היישוב בתוכה . ויליאם מצור אומר שעוד באמצע העשור השני לקיום העיר כידי הצלבנים לא נמצאו בתוכה די תושבים כדי הגנתה , ובשעת צורך , כשהיו יוצאים נושאי הנשק אל מחוץ לעיר , נשקפה סכנה שמחוסר מגינים תפול העיר בידי אויבים "' . כנסיבות אלה נעשה ניסיון להביא לירושלים אוכלוסייה יי ויליאם מצור יא , ; 27 וראה בכרך זה , הפרק על היישוב היהודי . ) על חוק הכיבוש ראה לעיל , הערה 6 . 2 בשם 'קומונה' צוינו ערי המסחר של איטליה , שהשתחררו בסוף המאה הי"א משלטון זר ויצרו שלטון אוטונומי משלהם במסגרת של רפובליקות עצמאיות . הכוונה כאן לוונציה , גנואה ופיזה , שהיו להן מושבות במזרח . מאוחר יותר הועבר שם זה גם על מארסיי ועל ברצלונה . י רגסטה , * . 45 רגסטה , . 102 י ויליאם מצור יב , , . 25 רגסטה , . 276 אנשי מארסיי זייפו פריווילגיה שתאריכה 1157 ( רגסטה , , ( 1 x 5 המקנה להם זכויות בעיר . על זיוף זה ודומיו ראה "' _u-lier 1 c Li Jahihumlcri , Tubingen 1972 _Levwuelumiiclwuivin Akkonensisches _Falschcm- H . _Mm _^ w _MuiscHU-s . ויליאם מצור יא , . 27
|
|