הכיבוש

עמוד:24

ובינתיים , המחנה הצלבני בדרום העיר , שמזלו לא שיחק לו , חדר אף הוא העירה לאחר שהמגינים המוסלמיים עזבו את החומות בקטע זה לשמע המפלה בצפון העיר . בה בשעה שכל שאר הגדודים וההמון פשטו על צפון העיר ומזרחה פרץ ריימונד לתוך השכונה הארמנית , שמקומה היה בין הר ציון למצודת העיר ( בקרבת שכונה גיאורגית [ גרוזינית ] שהיתה כאן בתקופה הביזאנטית . במאה השישית או אף לפני זה . ( דרכו הובילה היישר צפונה אל מצודת העיר , אותה מצודה שחשכו תחילה לצור עליה וללכדה . לכאן נסוג חיל המצב , שנמצא תחילה גם ברבעים האחרים של העיר . אולם לא רק חיל המצב נמלט לשם ו גם בעלי אמצעים שבין תושבי העיר , וכנראה גם המקורבים לשלטון הפאטמי שהתבסס זה לא כבר בעיר , נמלטו למצודה ותפסו בה מחסה — ובזמן המצור בוודאי אף מצאו בה אספקה . אף ידוע לנו על יהודים מכובדים שנמצאו בשעה זו במצודה _" . מנוסת חיל המצב היתה חפוזה , ומסופר שבקושי הספיקו אנשיו לסגור את השערים , בהשאירם את סוסיהם בחוץ , שעה שהפרובאנסאלים מדלגים בעקבותיהם . ברור היה למפקד המצודה אפתח'אר אלדולה ולאנשיו שחייהם תלויים בכניעה למפקד צלבני המסוגל להחיותם . מזלם שיחק להם . המפקד המצרי הסכים להיכנע ולשלם כופר נפש לריימונד מסן ז'יל , בתמורה ליציאה כביטחון עם אנשיו לאשקלון הפאטמית . הפרובאנסאלי קיים את הבטחתו . המחנה הצלבני קיבל את ההסכם במורת רוח גלויה , מה עוד שעמד בניגוד למה שקרה למוסלמים ששמו את מבטחם בטאנקרד _* " . התנהגותו של _סן ז'יל נבעה ללא ספק מידיעתו שהמצודה יכלה לעמוד במצור אף כמספר קטן של לוחמים , בין השאר משום שהיו בתוכה מאגרי מים ומזון . כרוניסטן צלבני שהגיע לירושלים זמן מה לאחר מכן מתאר את המצודה , היא 'מגדל דויד , ' כבניין הבנוי עד מחציתו אבני ענק המולחמות כעופרת . לדבריו , 15 עד 20 איש יכלו לעמוד בו נגד כל צר . תיאור דומה של המצודה בא גם מידי צליין מרוסיה , ההיגומן דניאל , שנים ספורות לאחר מכן "" . גם הידיעה על התקרבות הצבא המצרי לארץ ישראל זירזה בוודאי את סן ז'יל לסיים במהרה את המשא ומתן עם המפקד המצרי . ואפשר שלא רק הצבא המצרי הוא שעורר חששות . ריימונד ראה את עצמו מועמד לשליט העיר ושליט המדינה . תקוות דומות היו לרוזן הפרובאנסאלי בעבר לגבי אנטיוכיה , ואלה נסתיימו בכשלתו , כשזריזותו של _בו המון הנורמני גברה על מאמציו ; טריפולי , שאליה לטש את עיניו , עדיין לא נפלה , והנה ירושלים נכבשה . השולט בעיר יהיה שליט המדינה , והשולט במצודת העיר — תביעה חזקה לו לשלוט בעיר . מכאן , אולי , חפזונו של סן ז'יל לסיים במהירות את המשא ומתן עם מפקדי המצודה ולקבל לידו ללא דיחוי את המקום המבוצר ביותר בעיר . עם זה , יש לציין שריימונד היה בין המועטים שקיימו את הבטחתם למפקד המוסלמי . חיל המצב עזב את המצודה עם ליווי צלבני ועשה את דרכו לאשקלון . עם נפילת המצודה לידי ריימונד הגיעה לקצה כל התגוננות מאורגנת בעיר . יום הכיבוש ושני הימים שלאחריו לא היו אלא ימי טבח ושוד של העיר שהובקעה . בתיאור מהלך המצור , ובייחוד בתיאור שעות הקרב האחרונות וחדירת הצלבנים לעיר , מוצאים אנו להפתעתנו פיסקה מפרי עטו של אלברט מאאכן , הכרוניסטן של מסע הלותרינגים בפיקודו של 88 על היהודים במצודה ראה פראוור , הצלבנים , עמ' ; 266-265 וראה להלן , בפרק על היישוב היהודי בירושלים . *" אלברט מאאכן ( ו , א ( 2 מאשים את סן ז'יל בתאוות בצע ומציין את מורת הרוח של המחנה הצלבני . י פולק משארטר , עמ' ; 356 A וראה תיאור דניאל : j 'PTS IV , 3 . p . 12 ובתרגום עברי : יי רבא , ארץ ישראל בתיאורי נוסעים רוסיים , ירושלים תשמ"ז , עמ' . 36-35

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא