|
|
עמוד:9
מבוא בתולדות ארץ ישראל שלאחר התקופה הצלבנית מתבלטות בחשיבותן שתי קהילות יהודיות , זו של ירושלים וזו של צפת . על חשיבותה של קהילת ירושלים כבר עמדו רבים , לא כן הדבר ביחס לקהילת צפת . ברוב ספרי ההיסטוריה שנכתבו על הישוב היהודי בארץ ישראל ( וביחור הספרים העוסקים במאה הי"ט ) נדחקת צפת לקרן זוית . מהלך המאורעות מתואר מנקודת ראותה של קהילת ירושלים , וקהילת צפת נזכרת אך כבררך אגב . יחס זה אינו הולם את המציאות ההיסטורית , כיון שהישוב היהודי בצפת היה לעתים גדול וחשוב אף מזה שבירושלים , בעיקר במאה הט"ז . באותה עת נהנה הישוב ממעמד מיוחד בתחום חיי הרוח היהודיים , מעמד שאף חרג מגבולות ארץ ישראל ובעקבותיו הפכה צפת , לפרק זמן מסוים , המרכז הרוחני היהודי החשוב בעולם בולו . יצירות כגון "שולחן ערוך" ותורות הקבלה של רי משה קורדוברו ושל ר' יצחק לוריא ( האר"י ) השפיעו על מהל ך חייהם של היהודים בכל תפוצות הגולה . תורת הקבלה של האר"י שימשה רקע רעיוני לתנועות שהתסיסו את היהדות כולה למימי שבתי צבי ועד לתקופת החסידות , ואולי אף עד לתחילת תנועת הציונות . חשיבותה של צפת במסגרת ההיסטוריה הארץ ישראלית נופלת אך במעט מחשיבותה כמרכז כלל יהודי במאה הט"ז , וזאת מפני שאין בנמצא עוד עיר בארץ , שבה יושבים היהודים בהמשכיות זמן כה רב כמו בצפת , ואין עוד בתי כנסת בארץ ששימשו את המתפללים ברציפות כבתי הכנסת של צפת . הישוב היהודי בצפת עלה בגדלו , בסוף המאה הט"ו ובמשך רוב המאה הט"ז , על הישוב היהודי בירושלים , ובראשית המאה הי"ז ובמאה הי"ט היה השני בגדלו אחרי זה של ירושלים . רק בצפת הגיע הישוב היהודי למעמד של רוב , כאשר בכל יתר ערי ארץ ישראל היו היהודים , ער אמצע המאה הי"ט , מיעוט , לעתים מיעוט בולט , במו בירושלים ובטבריה , ולעתים מיעוט מצומצם , כמו בחברון , בשכם , בעזה ובעכו . רק בצפת זכו היהודים להגיע לשויון מספרי עם תושביה הלא יהודים במאה הט"ז , ובמחצית הראשונה של המאה הי"ז ( ואחר כך גם במאה הי"ט ) אף היו לרוב . בספר זה אין התיאור מוגבל לתולדות הקהילה היהודית בצפת בלבד , שכן אין לנתקה מתולדות העיר והאזור כולו . יהודי צפת היו חל ק בלתי נפרר מסביבתם ורק על רקע זה ניתן להבין בשלמות את קורותיהם . על כן נעמוד גם על תולדותיהם של תושביה המוסלמים והנוצרים , נתאר את העיר על רבעיה השונים , אף נצא ונרחיק אל מעבר לתחומה . אם יתעורר הרושם , שקופח חלקם של המוסלמים בתיאור , הסיבה לכך נעוצה במיעוט המקורות העומדים לרשותנו . המקורות היהודיים רבים למדי , בנגר זה מעטים ודלים הם המקורות המוסלמיים המוכרים ער כה , והם עוסקים בתקופות מצומצמות בלבד . אף העדויות שהשאירו לנו הנוסעים הנוצריים שתיירו את הארץ , מספרות בעיקר על יהודי צפת ומזכירות את תושביה הלא יהודים אך כספיח . אין הספר מחימר לתאר רק את חיי הרוח של יהודי צפת , אלא משתדל לטפל גם בחיי היום יום שלהם , בעיסוקיהם הכלכליים , בארגון חיי הקהילה , במתחים החברתיים והרעיוניים ובמאבקים הפנימיים , וכמו כן , באסונות הכבדים שפקדו את העיר . תולדותיה של צפת מאופיינות בשרשרת של אסונות הפוקדים אותה במשך השנים . אסונות כגון מגפות , רעשים , מלחמות , כיבושים , ביזות , מתרחשים במחזוריות כמעט קבועה . לאחר בל תקופה של שקט והתאוששות , נבלמת התפתחותה של צפת עקב אסון איזה שהוא , המחזיר את הגלגל אחורה . מכאן חוסר היציבות במעמדה של העיר ובמספר תושביה . יתר עריה העיקריות של ארץ ישראל - ירושלים , עזה , שכם , חברון — שמרו לרוב על היקף אוכלוסיתן ועל מעמדן , ואילו צפת עברה תנודות רבות . • במחצית השניה של דמאה הי"ט היו גם יהודי ירושלים רוב מוחלט בעירם .
|
|