|
|
עמוד:9
פרק ראשון טיול בשדרות אונטר דן לינדן לפנות ערב ובימי ראשון וחג יצאו רבים מתושביה של העיר ברלין במאה ה 18 לטייל להנאתם בשדות הציד של פארק טירגרטן ולאורך שדרות עצי התרזה הרחבות אונטר דן לינדן הנמתחות עד לארמון המלך . בעשורים האחרונים של המאה הבחינו בני עיר הבירה של ממלכת פרוסיה והאורחים הרבים - שהגיעו אליה כדי להתרשם מקרוב מאחת מערי התרבות העולות של אירופה - ביהודים המתמזגים במטיילים בגנים ובשדרות של העיר . נוכחותם של רבים מקהילת יהודי ברלין , שמנתה כשלושת אלפי איש , במקומות הציבוריים ובאתרי הבילוי והתרבות - בייחוד בתיאטרונים ובאולמות הקונצרטים - הייתה אופיינית להווי של העיר התוססת . היהודים בעלי האמצעים , סוחרים ותעשיינים מצליחים , וכן נשותיהם ובנותיהם , הפגינו בלבושם האופנתי והמהודר , בתסרוקותיהם ובפאותיהם הנוכריות הראוותניות , בשפתם הגרמנית השוטפת ובנימוסיהם טעם מעודן כראוי לבורגנים בני תרבות . לא מעטים מהם קראו ספרות יפה וכתבי עת בתחומי ידע שונים , האזינו להרצאות על חידושים במדע ובפילוסופיה וצפו במופעי תרבות ואמנות . בלטו בהם כמה יהודים כמו הרופא והפילוסוף מרקוס הרץ , תלמידו של הפילוסוף עמנואל קאנט , והרופא והמדען המומחה לבעלי חיים ימיים מרקוס בלוך , שנחשבו למלומדים בעלי שם והיו מקור לגאווה לתושבי העיר . באחד מערבי קיץ 1780 טייל ברחובות ברלין המפורסם שביהודי העיר , הפילוסוף רב המוניטין משה מנדלסון , בחברת רעייתו פרומט וכמה מילדיהם . חבורת נערים התנכלה לבני המשפחה בקריאות קצובות ומתגרות "יהודים ! יהודים " ! ויידתה בהם אבנים . מה עשינו להם , אבא ? מדוע הם תמיד רודפים אחרינו ומקללים ? שאלו ילדיו הנדהמים והמבוהלים . אביהם - נסער , מתוסכל וחסר אונים - לא מצא באותו הרגע מילות הרגעה והסבר ורק מלמל לעצמו בזעם כבוש : "בני אדם , בני אדם , מתי כבר תפסיקו עם זה "? מנדלסון היה בטבעו אדם מאופק . הוא הדחיק את רגשותיו כלפי החוויה
|
|