אהרן אופנהיימר מרד בר־כוכבא — ייחודו ומחקרו

עמוד:10

היהדות . מובן כי השקפה כזו לא אפשרה לעסוק במרד בר כוכבא ולהדגישו , שכן מרד זה מבטא אקטיביות מדינית וצבאית מרשימה , שישים ושתים שנה בלבד לאחר חורבן הבית . האמת היא , כי בתקופה שלאחר חורבן הבית השני , רבים מאפיני החרות מסימני הגלות . במיוחד אמורים הדברים לגבי מוסדות ההנהגה העצמית , שהיו נתונים בידי החכמים וניהלו את חיי האומה לא רק מהבחינה הדתית , אלא גם מהבחינות הכלכלית והתרבותית , והיוו כתוצאה מכך הנהגה לאומית ממדרגה ראשונה , שהיתה אפילו בעלת הגמוניה מסוימת על יהודי התפוצות . הנהגה זו עשתה רבות לשיקומו של העם לאחר חורבן הבית , תוך מילוי החלל הריק שנפער כתוצאה מחורבן זה , ואפשרה בכך חיים דתיים לאומיים ללא ירושלים והמקדש . איחודו של העם במרד בר כוכבא ועוצמתו הצבאית והמדינית של המרד מהווים את שיאו של תהליך זה ומשקפים את חיוניותו של העם בדורות הראשונים שלאחר חורבן הבית השני . ברקעו של מרד בר כוכבא עומדת אי ההשלמה עם השלטון הרומי . במשך ימי הבית השני ובתקופת המשנה לא העניקו עם ישראל ומנהיגיו מעולם לגיטימציה לשליטה נוכרית בארץ ישראל . גובי המיסים למען השלטונות הם "אנסים" ומחכירי הקרקעות מטעמם קרויים "מציקים . " במקרה שבו מוכרים השלטונות קרקע שהופקעה על ידם , חל דין הסיקריקון , הקובע כי רק בעל הקרקע המקורי זכאי לקנותה . בכך העדיפו החכמים את דחיית השלטונות ושלילת חוקיותם על יישובה של ארץ ישראל , שנחשב בעיניהם לערך עליון . תהיינה הסיבות הישירות למרד בר כוכבא אשר תהיינה , הרי ביסודו מונחים סירובו של עם ישראל להשתלב במשטר ההלניסטי רומי , רצונו לשמור על ייחודו ושאיפתו לעצמאות . בין 'פולמוס של קיטוס' למרד בר כוכבא המפתח להבנת גורמיו של מרד בר כוכבא נעוץ ללא ספק בראייה נכוחה של תולדות ארץ ישראל בשעת מרד התפוצות בימי טראיאנוס 117-115 ) לספירה , ( בימים שבינו לבין מרד בר כוכבא 132-117 ) לספירה ) ובירידה לעומקה של מדיניות הדריאנום בפרובינקיות בכלל ובארץ ישראל בפרט . אך דא עקא — על הנושאים הנזכרים מרחפים סימני שאלה רבים . זה מכבר רווחת במחקר הסברה כי מרד התפוצות בימי טראיאנוס קשור — לפחות במצרים , בקיריני וכלוב — בהתלהבות משיחית ובתקוות לגאולה . המקורות מזכירים במפורש דמות משיחית שעמדה בראש המרד בקיריני ועברה משם למצרים . בכך נמתחים קווי דמיק עמוקים בין מרד התפוצות לבין מרד בר כוכבא , שכן אופיו המשיחי הבולט של מרד בר כוכבא אינו זקוק להוכחה . הקירבה היחסית בזמן שבין שתי המרידות ושורשיהן הדומים , מחזקים את שאלת הזיקה שביניהן . קודמת לכך הבעיה : היאך אירע שבזמן מרד התפוצות מתרחשות בארץ ישראל ככל הנראה רק תופעות ספוראדיות של טרור ומרד , הקרויות בשם "פולמוס קיטוס , " על שם לוסיוס קויאטוס , שנטל חלק בדיכויו האכזרי של המרד במסופוטמיה והתמנה לאחר מכן לנציבה של ארץ ישראל . לעומת זאת , דווקא בימי שלטונו של הדריאנוס — שפקד להוציא להורג את קויאטוס ומקובל לראותו כקיסר נאור ושואף * שלום , הנסוג עד לפרת על מנת להשיב על כנו את השלום עם הפרחים — פרצה בארץ ישראל מלחמת בר כוכבא . בספרות התלמודית מוצג הדריאנוס מחד גיסא בתור קיסר תאב דעת , המשוחח עם רבי יהושע בן חנניה ומתחקה על מהותה של היהדות , ומאידך גיסא מקללים אותו בכינוי "קזחיק

מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר