|
|
עמוד:13
שבשתיקה , אסור לו לאחד מן המתחרים למשוך אליו לקוח . ואילו אם אירע כדבר הזה שלא ביוזמתו שלו , על המפסיד לכבוש את התרעומת בלבו . המשפחות היהודיות המעטות לא יכלו להתיר לעצמן לריב ביניהן . קודם כל דבר הן היו זקוקות זו לזו לשם קיום אורח חייהן הדתיים - ומיד נראה במה זה התבטא - אך הן נשענו זו על זו גם בעניינים עסקיים , בחזית משותפת כלפי גורמי חוץ " . אריב" חיצוני כזה היה ראשית כל החנות הלא יהודית שבמקום , היא סניף של קואופרטיב ארצי ש " מפלגת העם" האנטישמית הקימה , כדי לשחרר כביכול את האיכרים משיעבודם ליהודים . חנויות אלה זכו ביתרונות כלכליים ונהנו מתמיכה גלויה של השלטונות , ועם זאת לא הצליחו אלא להצר את רגלי היהודים , אך לא לערער את מעמדם . רומה , כי נוצר שיתוף אינטרס בין היהודים לבין לקוחותיהם אגב חילוף סחורה בסחורה , מכירה בהקפה ללא הגבלת זמן וכדומה , דרכי מסחר שמנהלי הקואופרטיב לא היו מוכנים לסגל לעצמם . נוכחות הקואופרטיב הנוצרי הגבירה על כל פנים את הליכוד בין היהודים , שבא לידי ביטוי אף בענייני עסק - בעזרה הדדית ברכישת סחורה , בהלוואה זה לזה בשעת הצורך וכל כיוצא באלה . יש שהיהודים התגוננו במלוכד בפני השלטונות , שאכפו את ידם בפיקוח קפדני , ולא תמיד בעין יפה . אחד ממקורות ההכנסה של החנוונים היה מכירת טבק , שהיה ארוז בחבילות קטנות והאיכרים השתמשו בו למילוי מקטרותיהם או לעשיית סיגריות . ואולם המסחר כמוצרי טבק לא היה חופשי , הוא היה מונופול ממשלתי ושימש מקור הכנסה חשוב של המדינה . המבקש לסחור במוצר זה היה זקוק לרשיון מטעם שלטונות המכס , והרשיון היה מותנה בין השאר בתנאי , שעל הסוחר להחזיק במחסנו כמות מסוימת מכל סוג שביקש לסחור בו . ואמנם שוטרי המכס הופיעו מפקידה לפקידה לבדוק אם התנאי נתמלא . אימתם של אלה היתה על בעלי החנויות , שכן דו " ח שלילי מטעמם עלול היה לגרור אחריו ביטול הרשיון , שכמוהו כמגרעת רצינית במחיה המצומצמת בלאו הכי . אכן , משנודע על בואם של השוטרים - הידיעה עשויה היתה להגיע בידי שליח מן הכפר השכן - עשו החנוונים היהודים יד אחת לקדם את פני הרעה , ואם חסרה לאחד מהם ממיכסת המלאי הדרוש השאיל לו חברו משלו . ואם גם המלאי של זה לא הספיק , ריכזו את הסחורה בחנות בקצה הכפר שהשוטרים עומדים היו לפגוע בה תחילה , ומשגמרו שם את הבדיקה עיכבו אותם כשיחה נאה ואולי אף ככיבוד כמשקה , ובינתיים העבירו מאחורי הבתים את הטבק לחנות הבאה וכן הלאה . שליחות חשאית מעין זו עם הסחורה בירי , היא אחד מזכרונות הילדות המרגשים שלי . דרך אגב , תנאי נוסף להחזקת הרשיון היה , כי הסחורה תעמוד למכירה כל ששת ימי השבוע , בכללם השבת או שאר החגים היהודיים , ימים בהם היתה כמובן חנותו של אבא , כמו חנויותיהם של כל היהודים , סגורה . הפיתרון המקובל היה להקצות פינה בתוך הבית , שם היו מוצרי הטבק ערוכים וגלויים . איכר שביקש לקנות דבר , בא , נטל את המבוקש והטיל את מחירו בצלחת שהועמדה
|
|