|
|
עמוד:7
דברי הקדמה הכול יודעים שחידוש הלשון העברית כלשון הדיבור בארץ ישראל בסוף המאה הי"ט ( הקרוי בפי רבים "התחייה ( " קשור בשמו של אליעזר בךיהודה , ולא עוד אלא שצורפה אף הילה של מנהיגות כללית לאומית אל דמותו של "מחדש" הלשון , עד כדי כך שכל מה שראוי להיזכר מאותה תקופה כפעולה של תרבות , של תעוזה או של ארגון מיוחם כמובן מאליו אל בךיהודה . לקורא בן ימינו נדמה שדברים אלו אינם צריכים ראיה כלל . דמותו של אליעזר בךיהודה ( לעתים כצירוף עם בנו , איתמר כן אכ"י ) נעשתה בתודעת הדורות בעקבות התיאורים החוזרים ונשנים עליו דמות מעיךמיתית , המאפילה על כל הנפשות הפועלות האחרות מאותם ימים עד בדי אלמוניות ממש ; אין הן ראויות להיזכר אלא כבני "חוגו" של בךיהודה . בימינו יש לשאול , האמנם כך היו פני הדברים ? לקורא הביקורתי של דור שבירת הצלמים בסוף המאה הכי אין הציור הא היסטורי יכול לבוא במקום התיאור העובדתי של האיש ושל פועלו . נראה לנו שלא תמיד הובאו בפנינו המקורות בתיעודם המוסמך . קראנו הרבה על "עובדות , " על "אירועים" ועל "תהליכים / ' שהעתקו לאמיתו של דבר ממחבר למחבר , והמקור של חלק נכבד מהם הוא בעיתונות של התקופה או ביומניהם של האישים המרכזיים . והרי העיתונות של התקופה נשלטה במידה רבה על ידי בעלי הדבר ! כלומר קשה לגלות מקורות מהימנים בלתי תלויים על מה שהמסורת ה"היסטורית" מייחסת לבן יהודה ול"חוגו . " בספרו של מר שלמה כרמי שבפנינו , "עם אחד שפה אחת , " נעשה ניסיון מעניין להקיף חומר עשיר ומגוון , לרבות מהמקורות הרבניים של התקופה , כדי שיוכל הקורא להתרשם לא ממפעלו של איש אחד בלבד במעשה החייאת לשון הדיבור בעברית , אלא גם מהרקע הכללי , התרבותי והחברתי כאחד , שיש בו כדי להבהיר את התהליך ביתר עומק ושלמות . ודאי אין בכך כדי לבטל את הצורך בהמשך איסוף כל חומר כתוב מאותה תקופה שהמאספים הקודמים לא יכלו להגיע אליו , כדי שהחוקר של העתיד יוכל לחזור ולהזדקק לנושא המרתק של חידוש הדיבור העברי בכל תחומי החיים בארץ ישראל ( לפיכך פעולתו של מכון מזי"א של האקדמיה ללשון העברית עתידה להיות בעלת
|
|