פרנק מור קרוס שומרון וירושלים בימי שיבת ציון

עמוד:60

ומן הסתם רק נוכחותם מנעה התקפה ישירה עליו . הוא האשים בגלוי את נחמיה במזימה למנות עצמו למלך יהודה ולמרוד באדוניו הפרסיים . נחמיה מצדו מתאר מזימה של סנבלט , טוביה ובעלי בריתם הערבים ( הקידרים , ( העמונים והאשדודים לנקוט פעולה צבאית נגד ירושלים . יתר על כן , אם צדק נחמיה בחשדותיו , סנבלט אף זמם להרגו . מעשיו ודבריו של סנבלט , כפי שהם מסופרים במקרא , מעידים שמניעו הבסיסי היה הפחד מפני תחייה לאומית בירושלים , פחד שגם הפחות האחרים , שהיו בעלי בריתו , היו שותפים לו . אל נכון , נרתע סנבלט מהתקפה חזיתית על נחמיה לא רק בשל הארגון המחוכם של תומכיו בירושלים ( שבו מתגאה נחמיה בזיכרונותיו ) אלא אף בשל קשריו ההדוקים עם חצר המלכות הפרסית , שמשתקפים בהקצאת חיילים פרסיים להגנתו . שורשו של המאבק בין שני הצדדים , אשר תואר לעיל , היה במאבק מדיני על עוצמה ; מכל מקום , אין בתיאורו כל רמז גלוי שביסוד המאבק עמדה מחלוקת דתית . אין ספק שיש לקבל כפשוטם את טענותיו של נחמיה שהוא נקי מכל אי נאמנות לכתר הפרסי , וכי אין הוא נושא את עיניו לכתר המלכות ביהודה . עם זאת אפשר להבין — אם לא להצדיק — את חששותיו של סנבלט , כנובעים מניסיונם של קודמיו . כידוע הייתה ידו של נחמיה על העליונה , בהוכיחו שערמתו המדינית לא נפלה מאדיקותו הדתית . הוא ביצר את העיר , הגדיל את אוכלוסייתה , והשלים את תקופת שירותו הראשונה כפחה בשנת 433 לפנה"ס . לאחר שהייה בחצר מלך פרס — שאת משכה איננו יודעים — הוא חזר אל עיר הקודש . בסיום זיכרונותיו , בפרטו את התיקונים שעשה ואת מעשיו הטובים , הוא מספר על פרשה אחרונה , שבה היה גם לסנבלט חלק . נחמיה גילה שנכדו של אלישיב הכוהן הגדול באותו זמן , בן של יוידע , ששמו לא נמסר , נשא לאישה את בתו של סנבלט . היו אלה נישואים דיפלומטיים שאיחדו את שתי המשפחות השליטות של יהודה ושומרון . נחמיה , מזועזע עד עמקי נפשו , גירש את הצעיר מירושלים , והוסיף בזיכרונותיו את ההערה החסודה : 'זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים . ' ברור שהיו לנחמיה סיבות טובות לזעום על נישואי נכד הכוהן הגדול — העשוי לרשת את המשרה הפולחנית הרמה — עם בת של סנבלט , שונאו בנפש . אולם הסיבה שהוא עצמו מוסר לזעמו היא חילול הכהונה בידי הכוהן . אל נכון מדובר בחטא החמור מ'התרועעות עם האויב' סתם . תיאור הפרשה בספר נחמיה מצביע על יסוד אידאולוגי חדש בקהילת יהודה . כבר קודם לכן ניהל עזרא מאבק נגד נכרים . בזיכרונותיו נאמר במילים אלה : 'לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות [ ... ] כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות , ויד השרים 60 נחמיה ב ט-י . 61 נחמיה ו א-יד . השוו שם ב יט . 62 נחמיה ד א-ב . 63 נחמיה ו א-יד . 64 נחמיה יג כח-כט .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא