|
|
עמוד:8
התורכים ראו בעין-רעה את רצונם של היהודים להתיישב בארץ-ישראל והחלו להגביל את העלייה . הם העניקו לבאים לחופי הארץ את "הפתקה האדומה" -תעודת-כניסה ארעית לשלושה חודשים - והעולים היהודים נאלצו להזדקק למתן שוחד ולשתדלנות כדי להתגבר על האיסורים והגזירות של השלטונות , במקרים רבים אף הוחזרו העולים היהודים כלעומת שבאו , ואז ניסו מזלם במה שאפשר לראות כ"טרום היסטוריה" של ההעפלה המאורגנת : הם שכרו ספינות קטנות ונחתו בהסתר בחופים שוממים כגון קיסריה , שפך נחל שורק וכר . לעתים הצליחו ופעמים נפלו בידי השוטרים התורכיים , גורשו-וניסו שוב ושוב את מזלם . כאלה היו פני הדברים עד מלחמת-העולם הראשונה , שבמהלכה הובסה האימפריה העות'מנית וארץ-ישראל , שהיתה אחת מאזוריה , נכבשה בידי הצבא הבריטי שבמסגרתו היו "הגדודים העבריים" מייסודם של ז'בוטינסקי וטרומפלדור . ב2- בנובמבר , 1917 בשלהי המלחמה , פורסמה בלונדון " הצהרת בלפור" הנודעת , שהבטיחה להקים "בית לאומי" ליהודים בארץישראל . העלייה לארץ היתה מאז זכותו המוכרת של העם היהודי והדבר בא לידי ביטוי מפורש גם בתקנות המנדט שניתן לבריטניה על-ידי "חבר הלאומים . " אלא שהשלטונות הבריטיים נתנו לזכות העלייה היהודית פירוש משלהם , שהגביל אותה במידה רבה . הם קבעו מכסה ( שנקראה "שדיול ( " של רשיונות-עלייה " ) סרטיפיקטים ( " לעולים מחוסרי-הון . מכסה זו היתה תלויה בשיקול-דעתם של האנגלים ונקבעה לפי מה שנראה בעיניהם ככושר הקליטה הכלכלי של הארץ . רק בעלי הון יכלו להיכנס לארץ ללא הגבלה , אך הללו היו מעטים . הרבים , אלפים ורבבות של יהודים בארצות אירופה , ניצבו לפני שערים נעולים , ורק מתי מעט מהם הורשו לעלות . בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים , התחדשה איפוא , בכורח הנסיבות , העלייה ה"בלתי חוקית , " או ההעפלה , תוך עקיפת שלטונות המנדט הבריטי , שניסו ככל יכולתם לבלום את גידולו של היישוב היהודי . דרכי ההעפלה היו שונות ומגוונות . ספנים ערביים בנמלי יפו וחיפה היו מורידים" בלתי-חוקיים" מספינות-נוסעים תמורת תשלום מתאים " ) בקשיש ( " על כל " ראש ; " ספינות קטנות וסירות-דיג מצריות , סוריות ויווניות היו מגניבות קבוצות של מעפילים לחופים שוממים ; ויהודים במספר רב והולך "גנבו" את הגבול ובאו בדרך היבשה מצפון . הם היו יורדים בנמל ביירות ואחר-כך עושים דרכם בהסתר לכפר-גלעדי ולראש-פינה . לפי אחת ההערכות נכנסו
|
|