|
|
עמוד:9
בדצמבר 1988 הכריז ערפאת גם על הכרת אש"ף בהחלטות מועצת הביטחון 242 ו 338 כבסיס למשא ומתן עם ישראל , וכן על דחיית הטרור על כל סוגיו . ירידת קרנו של אש"ף בעקבות תמיכתו בעיראק בימי מלחמת המפרץ ובעקבות שקיעתה של ברית המועצות , סללה את הדרך להשתתפות אש"ף בוועידת מדריד , ( 1991 ) לכאורה במסגרת משלחת ירדנית-פלסטינית משותפת . בספטמבר , 1993 שנה לאחר הבחירות בישראל , חתמו אש"ף וישראל על הסכם אוסלו , הכולל הכרה הדדית וכינון רשות פלסטינית בעזה ויריחו תחילה . התמורות בעמדת אש"ף כלפי ישראל הושפעו , מאז , 1967 מעמדות רוב הציבור בגדה המערבית וברצועת עזה . ציבור זה הביע בתחילה , בהשראת אש"ף , התנגדות לשלטון ישראל בדרכים פוליטיות ואלימות כאחת . עם זאת , ניסו מנהיגים פלסטינים מקומיים להגיע להסדרים מדיניים עם ישראל , תוך זיקה לירדן או בצורה עצמאית ; והחל מאמצע שנות ה 70 בשיתוף עם אש"ף . אולם , בהעדר פתרון מדיני , ובעקבות האצת קצב ההתנחלויות היהודיות , גברה הראדיקליזציה בקרב הפלסטינים בשטחים , מאז סוף שנות ה , 70 וזו הגיעה לשיאה באינתיפאדה שפרצה בסוף . 1987 התקוממות ממושכת זו , בצד גורמים אחרים , הביאה את אש"ף ואת ישראל להתקדם לקראת הסדר מדיני ואולי אף להשלמה היסטורית . מוקדם עדיין להעריך האם הסכמי אוסלו ( 1993 ) וקאהיר ( 1994 ) בעניין הקמת הרשות הפלסטינית בעזה וביריחו תחילה , אכן מניחים בסיס איתן להשלמה בין הפלסטינים לישראל לאחר כמאה שנות עימות . שהרי מלבד המשך ההתנגדות האלימה לקיומה של ישראל מצד ארגוני החמאס והג'יהאד האסלאמי , גם חוגים ראדיקליים באש"ף אינם משלימים עם פתרון מדיני חלקי לבעייתם הלאומית . כמו כן , ערבים אזרחי ישראל מתחילים להשמיע קולם במסגרות פלסטיניות . הקובץ הנוכחי בא לספר את קורותיה של התנועה הלאומית הפלסטינית מראשיתה ועד להסכם אוסלו . סקירה היסטורית זו אמורה לאפשר לקורא לא רק מעקב אחרי תהפוכות ההתרחשות הפוליטית , אלא גם עמידה על השינויים שהם , מטבע הדברים , איטיים יותר , אך גם מהותיים יותר — בבסיסה החברתי של התנועה הלאומית , באופני התארגנותה ופעילותה , ובשכבות המוצא של מנהיגיה . מרכזיותם של המקומות הקדושים לאסלאם , התנודות בין עמידה פלסטינית עצמאית לתלות בהתפתחויות כלל ערביות , העלאתן החוזרת ונשנית של דוגמאות חיצוניות שונות בפרקי זמן שונים ( כגון מלחמת הגרילה באלג'יריה של שנות ה , ( 50 נקיטת צעדים טקטיים המזכירים את אלה של היישוב היהודי בטרם מדינה ( כגון , אימוץ סיסמת ה'ישות' וההימנעות מאיזכורה של 'מדינה , ' מתוך כוונה שלא להחריף את היחסים עם ירדן ) — כל אלה מזדקרים תוך ההתבוננות המשווה בפרקים המוקדמים והמאוחרים . וישנן אפיזודות שדומה כי הן ממש חוזרות על עצמן : למשל , ניסיונם הכושל של הבריטים , בשנת , 1939 להביא לוועידת סט . ג'יימס בלונדון הנהגה פלסטינית אלטרנטיבית תוך עקיפתה של ההנהגה הלוחמת , מזכירה מאוד ניסיון ישראלי שנערך 50 שנה מאוחר יותר .
|
|