|
|
עמוד:10
מאוד של אנשי קבע שכירים , שהיוו את "מנגנון הקבע" של ה"הגנה . " אנשי הקבע המעטים של ה"הגנה" היו מופקדים על הניהול היום יומי של המערכת , על תיבנון אסטרטגי , על פיתוח דוקטרינה טקטית ואופרטיבית , על קיום קורסי הכשרה למפקדים ולבעלי מקצוע בגון אלחוטנים ונשקים , ועל שמירת הרמה המקצועית . עד הקמת הפלמ"ח לא היה ל"הגנה" כוח מגויס של ממש שיהא מקצועי , מאומן , ומוכן בכל רגע ללחימה נגד כל גורם שיוגדר כאויב על ידי ההנהגה המדינית : ערבי , בריטי או גרמני . הכוח המגויס היה נחוץ הן לצורכי בוננות מידית , לשם הפעלת עוצמה מזוינת ברגעי דחיפות , והן לצורכי פיתוח תורה צבאית יהודית . בהעדר כוח מגויס סדיר , כאשר הלוחמים התאמנו באורח לא סריר , בעיקר בשבתות ובחגים , לא היתה אפשרות לפתח תורה צבאית יחודית שתתאים לצרכים , ולא היו תנאים לנסותה ולבדוק אותה . כן לא היתה אפשרות לתכנן פעילות אימונים ממושכת ופעילות מבצעית בלוח זמנים מהיר . היה צורך להקים כוח מגויס לא טריטוריאלי הכפוף לפיקוד העליון המרכזי , ולא למחוזות , לגלילות , לנפות ולגושים הטריטוריאליים . כוח מגויס זה נועד לאפשר לפיקוד העליון לא רק לפקד ולתאם בין המחוזות השונים , אלא גם להחזיק בהתמדה כוח צבאי נייד ( אם גם מחתרתי ) ובאמצעותו להפעיל עתודה ארצית ולפתח תורות לחימה חדשות . הרעיון של כוח מרוכז ונייד , היה נחוץ כרי להוציא או לפחות לנסות ולהוציא את המלחמה מן הגדר , ולטפח לחימה ניידת , התקפית במרחבים של ארץ ישראל . הפלמ"ח הגשים זאת החל מהקמתו בשנת 1941 ועד סוף מלחמת העצמאות בשנים , 1949-1948 כשההנהגה הפוליטית ( ממשלת ישראל בראשות בךגוריון ) החליטה לפרק אותו , ולאפשר למגוייסי הפלמ"ח לפעול רק במסגרת 'צבא הגנה לישראל / כל אחד באורח אישי . ה"הגנה" נסתה מספר פעמים קודם לכן להקים כוחות מגויסים ניידים . הניסיון הראשון היה בשנת , 1933 ונקרא אז בסלנג של ארגון ה"הגנה '' 'הנודדות ' . ' הנודדות' היו יחידות לא גדולות שהוקמו בשני מקומות בארץ , ביוזמה מקומית , והיו כפופות לפיקוד המרחבי הטריטוריאלי : אחת במחוז תל אביב , והשניה בגליל התחתון ועמק הירדן . היחידה בתל אביב מנתה כ 30 עד 40 אנשים . בעמק הירדן
|
|