|
|
עמוד:11
במסגרת החדשה , בין אם הם חילוניים ובין אם הם דתיים . יתרה מזו.- לאותם יהודים שהצטרפו לתנועה הציונית למרות שהיו דתיים , הייתה תביעה מפורשת כלפי התנועה הציונית , שההוויה הלאומית החדשה תהיה קשורה בדת במידה כזאת שיהודים דתיים יוכלו להזדהות עמה ולהשתתף בה כשווים . אך דווקא הזיקה המשותפת של יהודים חילוניים ודתיים אלו לאלו בתוך האידיאולוגיה הציונית , היא שיוצרת את החיכוך ביניהם . שכן , גם אם הציונים החילוניים נוטלים סמלים ותכנים דתיים , הריהם נוטלים אותם לצרכיהם ומספקים להם משמעויות חדשות שאינן דתיות , אלא שאובות מעולמם הלאומי החילוני . כך , למשל , הפך פסח מחג המצות לחג החרות והאביב , וחנוכה , מחג טיהורו של בית המקדש לחג מלחמות המכבים . אכן , גם אם הציונים החילוניים מבקשים ליצור מסגרת משותפת לדתיים ולעצמם , הרי יסודותיה של המסגרת הזאת , למשל , מרינה , מדע , צבא או ספרות עברית מודרנית , הם בהכרח חילוניים . מן העבר השני , התביעות של הציונים הדתיים מבוססות על אי השלמה עקרונית , הן עם אופיין החילוני של התנועה הציונית ומסגרותיה והן עם הפרשנויות החדשניות של הסמלים הדתיים . ראוי לציין בהקשר זה את התנגדותם העזה של חוגים רבניים לסדר ליל פסח בנוסח הקיבוץ . על רקע זה היו צצות בחברה הישראלית מדי פעם בפעם , הן לפני והן לאחר הקמת המדינה , מחלוקות בתחום הדת , מחלוקות שהיו מסתיימות בפשרות אשר דחו את המשך הוויכוח לפעם הבאה . שלושה הם תחומי החיכוך העיקריים בין דתיים וחילוניים בחברה הישראלית . התחוכז הראשון נוגע לעקרונות החיים הקולקטיביים . המדינה הישראלית מתבססת על העקרונות המערביים של הדמוקרטיה וריבונות העם . פירוש הדבר , שהחקיקה והסדרים החברתיים נקבעים על פי רצונם והחלטתם החופשית של בני החברה . התפיסה הדתית אומרת , לעומת זאת , שחוקתו של עם ישראל היא תורת ישראל , והאומה כולה וכל יחיד בה נושאים באחריות כלפי שמים למימושה של תורה זו עלי אדמות . אין שום דרך ליישב את הסתירה בין שתי תפיסות אלה , והדיון בדבר ניסוח חוקה למדינת ישראל בשנים הראשונות לאחר קום המדינה , רק חשף את חוסר היכולת להגיע לידי הסכם בנושאים אלו . ההחלטה
|
|