|
|
עמוד:8
היהודים . הקהילה האוטונומית הטרום מודרנית עברה מן העולם , אך במקומה נולדו צורות חברתיות חדשות , שהוליכו לקראת צמיחתה של זהות לאומית מודרנית . תיאור המגמות העיקריות והתהליכים הבולטים שהתרחשו בחברה היהודית במזרח אירופה , במאה השנים שבין החלוקות לפרעות , איננו מלאכה פשוטה כלל ועיקר . כמה סיבות לקושי העומד בפני ההיסטוריון . ראשית עולה השאלה , האמנם המשיכה הקהילה היהודית הגדולה במזרח אירופה להתקיים כיישות אחת , שעה שאיבריה השונים נמצאו בגבולות פוליטיים של כמה מדינות ? שאלת אחדותה של יהדות מזרח אירופה קשורה ותלויה בשאלה נוספת : של מי ההיסטוריה ? האם תולדות היהודים ברוסיה הלבנה ( בלרוס ) מהוות חלק מן ההיסטוריה של פולין , או שמא הן פרק בהיסטוריה של רוסיה , סעיף בתולדות ליטא או פיסקה בדברי הימים של בלרוס ? שלביה השונים של ההיסטוריוגרפיה היהודית במזרח אירופה מעידים כי יותר מתשובה אחת ניתנה לשאלות אלו . שנית , כתיבת תולדות היהודים במזרח אירופה צמחה היישר מתוך תנועות אידיאולוגיות ופוליטיות שנולדו בחלק עולם זה במאה התשע עשרה . ההיסטוריה נכתבה כחלק מן השיח הפוליטי והתרבותי של האינטליגנציה היהודית החדשה שהופיעה בארצות מזרח אירופה . כך , למשל , נתנו כמה דורות של היסטוריונים יהודים מקום מרכזי לתנועת ההשכלה בסיפור ההיסטורי . חוקרי תולדות ישראל במזרח אירופה , מאז ראשית "חכמת ישראל" בלשון הרוסית ועד למחקר ברוח הציונית סוציאליסטית שפרח באוניברסיטאות ישראל עוד לפני דור אחד , ייחסו לתנועה זו עוצמה מוגזמת והשפעה מכרעת . היום אין הקביעות האנכרוניסטיות הללו מקובלות עוד במחקר החדש , אולם עקבותיהן ניכרות היטב בדימוי העבר , בתיקוף ובהגדרות המשמשות את החוקרים . על כן , הקביעה מה "מרכזי , " או איזה הוא "תהליך עיקרי , " מחייבת ערנות מיוחדת למטען האידיאולוגי ולרקע החברתי של כותבי ההיסטוריה . שלישית , בעשור השנים שחלף מאז קריסת האימפריה הסובייטית ופתיחת הארכיונים במדינות מזרח אירופה בפני החוקרים התרחב במידה ניכרת הבסיס התיעודי . היום אנו יודעים על החברה היהודית במאה
|
|