|
|
עמוד:14
פרק ב' פרושים , צדוקים ואיסיים שמענו מספרות החכמים , מדברי חז '' ל , שהיו כ"ד כיתות בישראל , ובמבט ראשון התמונה נראית מוזרה : איך אפשר שבאותה מהפכה רוחנית משותפת של החברה היהודית בימי בית שני , בתקופה שהעניקה לאנושות כה רבות ונפלאות , תהיינה בתוך חברה זו גם קבוצות רבות הנלחמות זו בזו ? ואמנם , ההיסטוריון המובהק של אותה תקופה , יוסף בן מתתיהו הכהן , כותב שהיו רק שלוש קבוצות : טרושים , צדוקים , איסיים . היהדות של היום היא יורשת עולמם של החכמים , ובני בניהם של חכמי ישראל הפרושים . איך מסתדרת החלוקה המשולשת עם העובדה שהיו בל כך הרבה כיתות ? אם נבחן ביתר דיוק את הידיעות הרבות שיש לנו , הן בספרות החיצונית , הן אצל יוסף בן מתתיהו , הן במגילות והן בספרות החכמים , באותו ים רחב של התלמוד , נראה שהקבוצות הקטנות התייחסו , בדרך כלשהי , או היו תולדות של אותן שלוש קבוצות עיקריות שביהדות . ידועות הפלוגתות הגדולות בעולם החכמים , כמו הפלוגתות בץ בית הלל לבית שמאי . אך אי אפשר לומר שבית הלל ובית שמאי , או _tr'T'onn שבתוכם , הן קבוצות שונות לגמרי , אלא שכולם השתייכו לקבוצת הפרושים החכמים . לגבי הצדוקים ידוע על הצדוקים ועל הבייתוסים , שלמעשה היו בעלי אותה השקפה . הייתה זו קבוצה אחת בעלת פלוגתא פנימית . בין האיסיים הייתה קבוצה שהייתה שונה במקצת מבחינה ארגונית , וכנראה גם מבחינת השקפת העולם , שישבה בדמשק הרחוקה מעבר לגבול ארץ ישראל , ולמרות זאת תעודותיה , "מגילת ברית דמשק , "
|
|